"דיבור מתוכנן" בתכניות הלימודים בעברית )כשפת אם( בבית הספר העל-יסודי בישראל: סקירת התכניות משנות החמישים של המאה ה 20- ועד ימינו
"Planned (international) Speech" in the Hebrew High-school Language Curricula in Israel From the 1950s to the Present Day
מאמר זה בוחן את מקומו, את מאפייניו ואת גבולותיו של "הדיבור המתוכנן" )לרבות ההאזנה לדיבור זה(, בהתבסס על הנתונים המוצגים בתכניות הלימודים בעברית )כשפת אם( בבית הספר העל-יסודי משנות החמישים של המאה ה 20- ועד ימינו. בחינת מקומו של "הדיבור המתוכנן" נעשתה באופן כמותי באמצעות השוואה בין היקף ההבעה בכתב להיקף ההבעה בעל-פה בתכניות הלימודים. נמצא שהעברית הכתובה "הועדפה" על פני העברית הדבורה; דומה כי הדבר נובע מעצם מהותו של בית הספר, כמו גם בשל היותה של הכתיבה כוח המשמר את התרבות. מאפייניו וגבולותיו של "הדיבור המתוכנן" נבחנו באופן איכותי באמצעות חלוקה לקטגוריות תוכן – שיחה מתוכננת; הרצאת דברים )פרזנטציה(; ויכוח ודיון; הפקת דיבור פֶּה: הגייה מוקפדת; קריאה בקול. נמצא שמקומן של תאוריות פרגמטיות דוגמת 'פעולות דיבור' נפקד מתכניות הלימודים. כמו כן נמצא שהנושא של תיקון שיבושי הגייה אינו מופיע בתכניות הלימודים בהבעה בעל-פה, אלא במסגרות אחרות. נחקרו גם היסודות הקבועים והשינויים שחלו בהוראה-למידה של "דיבור מתוכנן" בבית הספר העל- יסודי. נמצא שרוב התחומים המופיעים בתכניות הלימודים לבית הספר התיכון מופיעים גם בתכניות הלימודים לבית הספר היסודי. הממצא המעניין ביותר הוא שעל אף החידושים הרבים אשר חלו בעברית הדבורה, ועל אף השינוי שחל במעמדה של זו עם השנים, חלו שינויים מעטים בלבד בתכנים ובמטרות של תכניות הלימודים שעניינן טיפוח הלשון הדבורה ו"הדיבור המתוכנן" בבית הספר העל-יסודי. השינוי העיקרי שחל בשנים האחרונות הוא לא בתכניות הלימודים הרשמיות עצמן, אלא בניתוח של התכניות ובמדריכים למורה; אלה מעגנים את הוראת "הדיבור המתוכנן" בתאוריות בלשניות ואחרות. נושאים נוספים המודגשים לאחרונה בהוראת הדיבור המתוכנן עוסקים בשיח המטא-לשוני, "דיבור על דיבור".
This research examined the place, characteristics, and limits of "planned, intentional speech" opposed to spontaneous speech), including listening, ) according to the data presented in the Hebrew-language curricula. The place of planned speech was tested quantitatively in relation to the general It was found that .״ written expression ״ Hebrew curriculum, particularly to traditionally, written language was preferred, probably because the school, which is supposed to instill skills of reading comprehension and writing, focuses mainly on written texts. Furthermore, historical factors associated with Hebrew contributed to the neglect of oral speech, since written speech possesses the power of preserving the culture. The characteristics and limits of planned speech were tested qualitatively, yielding the following categories: planned conversation; presentation; discussion and debate; precise grammatical diction; and reading aloud. The is missing, and the field of ״ speech acts ״ place of pragmatic theories such as correct grammatical diction appears in a different framework. In addition, the permanent and changing elements of teaching and learning planned speech were tested. It was found that most of the fields that appear in the high-school curricula exist in the elementary-school curricula. The most interesting finding revealed that in spite of the many innovations increased, ״ confidence ״ in spoken Hebrew and the change in its status as its there were few changes in the contents and aims of the curricula concerning the teaching of oral speech. The principal change in recent years did not occur s guides. ׳ in the formal curricula, but in their analysis and in the teacher