גורמים דמוגרפיים, רגשיים-חברתיים וחינוכיים: חוסן אישי בקרב מורים מתחילים ומתמחים בהוראה מהחברה הערבית בישראל

מטרת המחקר המתואר הייתה לחקור את נושא החוסן האישי בקרב 298 מורים מתחילים ומתמחים בהוראה מהחברה הערבית בישראל אשר מלמדים בבתי ספר ערביים בצפון הארץ ובדרומה, כמו גם לבחון את הקֶ שר שבין חוסן אישי לבין גורמים דמוגרפיים, רגשיים-חברתיים וחינוכיים. הגיל הממוצע של 81 הגברים ו-217 הנשים שהשתתפו במחקר היה 26 .המשתתפים מילאו כמה שאלונים: שאלון שמטרתו לספק פרטים אישיים ונתוני רקע של המשתתפים, שאלון למדידת חוסן אישי, שאלון אושר סובייקטיבי, שאלון למדידת רגשות חיוביים ושליליים, סולם רוזנברג למדידת ההערכה העצמית, מבחן ליבוביץ' להערכת חרדה חברתית ושאלון להערכת המוטיבציה בהוראה. המחקר ניסה לענות על שתי שאלות מרכזיות: (א) האם ישנם הבדלים ברמות החוסן האישי של המורים המתחילים והמתמחים בהוראה אשר נובעים מגורמים דמוגרפיים למיניהם? (ב) מהו הקֶ שר בין גורמים רגשיים-חברתיים וחינוכיים למיניהם לבין חוסן אישי? ממצאי המחקר הצביעו על הבדלים מובהקים בין המשתתפים בקשרים שבין רמת החוסן האישי לבין המשתנים הדמוגרפיים – מעמד בהוראה, התמחות בהוראה וותק. לא נמצאו הבדלים מובהקים בין המשתתפים בקשרים שבין רמת החוסן האישי לבין המשתנים הדמוגרפיים: מגדר, מסלול לימודים ורקע דתי-עדתי. פרט לקשר חיובי מובהק שנמצא בין חוסן אישי לבין אושר סובייקטיבי, נמצאו קשרים שליליים בין חוסן אישי לבין שאר המשתנים – רגשות חיוביים ושליליים, חרדה חברתית, פחד חברתי והימנעות חברתית של המורים המתחילים והמתמחים בהוראה.