הריאיון ככלי הערכה ומיון במכללה להכשרת מורים

המחקר עוסק בראיונות לשם הערכה ומיון של מועמדים ללימודים במכללה להכשרת מורים. מטרתו לשפר ולייעל את ריאיון הקבלה ככלי למיון סטודנטים להוראה. המחקר מתמקד בשלוש שאלות עיקריות. הראשונה שבהן קשורה באופי הריאיון במסלולים ובהתמחויות השונים, והיא נבחנה בכלים איכותניים. מן הממצאים עולה חשיבותו הרבה של הריאיון בעיני המשתמשים בו. עוד עולה כי קיימים במכללה שני סוגים של ריאיון: אישי וקבוצתי, וסוג מיוחד של ריאיון קבוצתי הוא סדנת הקבלה. המראיינים הם ראשי מסלולים, מדריכים פדגוגיים וצוות המסלול. הנחיות באשר לריאיון קיימות בעיקר בעל פה, וההחלטה בדבר קבלה או דחייה של מועמד נובעת בעיקר מאינטואיציה ומניסיון. השאלה השנייה בחנה את התוקף ואת המהימנות של הריאיון ככלי מיון איכותני. נמצא כי למהלך הריאיון תוקף ומהימנות גבוהים, אולם לטיב ההערכות הנובעות מן הריאיון תוקף ומהימנות נמוכים. השאלה השלישית בחנה את תוקף הניבוי של הריאיון, והיא נבחנה בכלים כמותיים. הממצאים הראו בכלליות, כי לריאיון תוקף ניבוי נמוך בכל הנוגע לציוני סטודנטים במכללה, וכי אין הוא מוסיף על האינפורמציה המתקבלת בעזרת כלי המיון האחרים. המחקר הוא בסיס למחקר המשך, שיוצע בו כלי משופר לביצוע ריאיון מיון למועמדים במכללות להוראה, ותיבדק מחדש יעילותו.