מחלקת החינוך כבוררת: סכסוכים בבתי ספר בגליל בשנות העשרים של המאה ה־20

משנות העשרים נדרשה מחלקת החינוך של ההנהלה הציונית להתמודד עם סכסוכים שנקשרו למורים במושבות הגליל. הסכסוכים נגעו במאבקי סמכות או במתח בין חילוניות לדתיות. מאחר שהמחלקה עצמה הייתה בעלת עניין במרבית המקרים, הגבירו הליכי הבוררות את המתחים במקום למתנם. בחינת הליכי הבוררות בסכסוכים אלו שופכת אור על היבט לא מוכר של גופי מינהל חינוכיים עבריים בראשית דרכם. המאמר מראה כיצד המרכיב הרגשי הלך וגדל בסכסוכים אלו, וכיצד התקשתה מחלקת החינוך לתפקד כגוף חסר־פניות בהליך הבוררות, כנדרש מגוף הנמצא בעמדה זו, וכיצד היא נטתה להעמיד את צרכיה שלה לפני צורכיהם של בעלי העניין האחרים. המאמר בוחן שאלות כגון: באילו נסיבות התגלעו המחלוקות בבתי הספר במושבות הגליל? מי הם הגורמים שהיו מעורבים בהן במישרין ובעקיפין? מה הייתה הטקטיקה של מחלקת החינוך בניהול הסכסוכים? עד כמה היו ההחלטות שקיבלה נחושות, והאם היה להן תוקף ממשי? במאמר נבחנים שלושה מקרי חקר: (א) מחלוקת על תוכני הלימוד בבית הספר ביבנאל; (ב) מאבק על ניהול בית הספר בראש פינה; (ג) המקרה שבו איכר הכה מורה במנחמיה.