מחקר פעולה כשיטה לבניית מודל ל"חינוך מכליל"
Action Research as a Method for Building an Inclusive Education Model
מאמר זה עוסק ב"מודל לחינוך מכליל". הוא מציג את המודל אשר נבנה באמצעות מחקרי פעולה שהתבצעו בשיתוף צוותי חינוך העובדים עם תלמידים בסיכון/הדרה בישראל, וכן דן בתהליך ההתפתחות של המודל. פיתוח המודל התבסס על ליווי של כ 300- בתי ספר במהלך 25 שנה. בכל בית ספר נעשתה עבודה עם קבוצה אחת או יותר של מורים. הקבוצות עבדו בתהליך של מחקר פעולה לאורך שנתיים עד ארבע שנים וכללו מורים ובעלי תפקידים בבתי הספר. המשימה המרכזית בתהליך הפיתוח של צוותי החינוך הייתה לתת מענה לשאלה: כיצד לספק לכל לומד סביבה פיזית ורגשית בטוחה ומאפשרת התפתחות? מודל החינוך המכליל נבנה מתוך איסוף אירועים וניתוחי אירוע של מאות מעגלי מחקר פעולה שבוצעו בבתי ספר במהלך השנים, אשר הביאו לניסוחן של פרקטיקות מכלילות מעשיות. המודל לחינוך מכליל הוא מודל מעשי המספק לצוותי חינוך בתוך בתי הספר כלים פרקטיים לעבודה עם תלמידים בהדרה חברתית. המודל מקבל את הגורמים לסיכון כנתון ושואל כיצד צוותי חינוך בבתי ספר יכולים לעבוד בצורה אפקטיבית יותר עם תלמידים אלו על מנת לקדם את תחושת השייכות שלהם וכן את רמת ההישגים שלהם. מודל החינוך המכליל כולל שלושה חלקים: (א) מעגל ההדרה ודפוסים מכשילים – תפיסת המצב; (ב) מסגור מחדש (ריפריימינג) – הבניית דפוס מחלץ ו"קשר אחר"; (ג) פרקטיקות מכלילות – המצאה, ניסוח ותרגול של אסטרטגיות חלופיות לעבודה עם אוכלוסיות מודרות. בנוסף, המאמר בוחן את המשמעות של השימוש במחקר פעולה ליצירת ידע ופיתוח מודל המיועד להתמודדות עם אתגרים בשדות מקצועיים ייחודיים. אנו בוחנים את המודל על פי שישה קריטריונים לתאוריה "טובה" במחקר פעולה שהציגו פרידמן ורוג׳רס (Friedman & Rogers, 2009).
Despite Kurt Lewin saying that ״there is nothing more practical than a good theory ״, the action research community has an ambivalent relationship with theory. This paper addresses theory building for professional practice through action research. It presents a theory of inclusive educational practice developed through thirty-years of collaboration with schools working with ״excluded ״ students. It uses a case study to illustrate the three components of this theory: (a) ״the cycle of exclusion ״ and ״the frames of exclusion ״ that trap teachers, students, and parents; (b) ״reframing ״ that enables teachers to escape the cycle of exclusion and build ״restorative relationships ״; and (C) ״inclusive practices – ״ empathic limit setting, connecting conversations, and non-abandonment – that promote development and social mobility with at risk/excluded populations. In the discussion we reflect on the meaning of theory in action research by testing our theory of inclusive practice against the criteria for a ״good ״ theory.