ממד הזמן בהתנסות המעשית: תפיסות סטודנטים את יעילותן של שתי דרכי התנסות

מחקר זה בדק כיצד סטודנטים רואים את התפתחותם הפרופסיונלית בהשוואה ביןשתי צורות התנסות מעשית: התנסות מעשית מרווחת (המתקיימת פעם-פעמייםבשבוע במשך שנת הלימודים) והתנסות מעשית מרוכזת (המתקיימת ברציפות במשךשבוע). מטרת המחקר הייתה לגבש קונספציה לארגון ההתנסות המעשית במכללה למורים מבחינת פיזור/ריווח יחידות ההתנסות של הסטודנט. שאלת המחקר היא כיצד תופסים סטודנטים להוראה את התפתחותם הפרופסיונליתבשתי צורות התנסות – מרווחת ומרוכזת. ההתפתחות הפרופסיונלית משמעההתפתחות הידע והשליטה של הסטודנטים בתחומים: (א) ידע דידקטי ודיסציפלינרי; (ב) ידע על תרבות בית הספר וארגונו; (ג) הידע העצמי הרפלקטיבי; (ד) תקשורת בין- בגורמים (P>0.01) אישית. השערת המחקר הייתה כי יימצא הבדל סטטיסטי מובהק אלה בהשוואה בין ההתנסות המעשית המרווחת לבין ההתנסות המעשית המרוכזת. המחקר נערך בשנת תשס"ג במכללה האקדמית הערבית לחינוך בישראל, חיפה. אוכלוסיית המחקר מנתה 265 סטודנטים מכל המסלולים וההתמחויות. ככלי המחקרשימש שאלון מובנה, המורכב מ 23- היגדים שהתייחסו לארבעת הגורמים שלעיל. לשני מדגמים תלויים. השאלון כלל גם שאלה פתוחה t הניתוח הסטטיסטי היה מבחן שנותחה בשיטת ניתוח תוכן. ממצאי המחקר מלמדים שהסטודנטים העריכו כי התפתחותם הפרופסיונלית נתרמהיותר בתקופת ההתנסות המרוכזת לעומת המרווחת. בשל כך, בעת ארגון ההתנסותהמעשית ראוי להתחשב במידת הריווח או הפיזור שבה היא מתקיימת, ולאמץ מודל המאפשר לסטודנטים התנסות רציפה בפרקי זמן ארוכים.