קהילות לומדות של מורי מורים בראי התיאוריה החברתית-תרבותית
Learning communities of teacher educators in light of sociocultural theory
המאמר דן במושג קהילות לומדות בהקשר של הכשרת מורים. מושג זה מבטא את הרעיון של למידת מורים במהלך חייהם המקצועיים, מגמה אשר מושפעת כיום בעיקר מתיאוריות ניהול התומכות בלמידה ארגונית-מוסדית. במאמר נטען שהבסיס המתאים ביותר להבנה ולחקירה של קהילות לומדות הוא התיאוריה החברתית-תרבותית. בתחילת המאמר מוצגת התיאוריה החברתית-תרבותית (תיאוריית הפעילות), ונסקרים החוקרים המרכזיים בנושא הקהילות הלומדות אשר מאמצים את התיאוריה הזו. לאחר מכן מתוארת צמיחתו של המושג "קהילות לומדות" בהקשר תיאורטי זה, ומוצגים היתרונות שהוא מציע לאלה החוקרים את הלמידה של מורי מורים במסגרת עבודתם. המאמר מתאר בקצרה את גלגוליה של התיאוריה החברתית-תרבותית במאה השנים האחרונות ומתמקד בחוקרים עכשוויים, כאלה המשתמשים בה כדי לבחון קהילות לומדות של מורי מורים אשר מקיימות מפגשים (פנים אל פנים או וירטואלית). המאמר מתמקד בדגמים של אנגסטרם וונגר, שכן כל אחד מהם משמש מעין "עדשה" המאפשרת לזהות ולבחון את פעילויותיהן, מאפייניהן והתפתחותן של הקהילות כאתרים של למידה.
This article discusses the theoretical concept of learning communities in the context of teacher education and the learning of teacher educators. It suggests that sociocultural theory, or activity theory (as it is often called today), is a most promising framework for the study and analysis of face-to-face or virtual, formal or informal learning communities: their activities, features, attributes, and development. It focuses mainly on Engeström's model of learning communities and Wenger's model of communities of practice to show how each of them provides a lens for analysis of the learning that takes place in communities of teacher educators whose self-studies have been published in professional journals.