רווחה רגשית וחוסן אקדמי בקרב סטודנטים גברים חרדים בהכשרה להוראה

מחקר איכותני זה 1 בוחן את גורמי הרווחה הרגשית והחוסן האקדמי בקרב גברים חרדים הלומדים במסלולי הכשרה להוראה. למרות ההתאמה התרבותית של תחום החינוך למגזר החרדי, נתוני הנשירה נותרים גבוהים. מחקר זה מבקש להסביר את המנגנונים הפסיכו־ תרבותיים המונחים בבסיס תופעה זו. באמצעות 12 ראיונות עומק חצי מובנים גובשו שתי תמות מרכזיות המאורגנות סביב ציר הרווחה הנפשית: התמה הראשונה חושפת מנגנוני דחק (stress) המכרסמים בחוסן האקדמי. מדובר בדחק קיומי־ערכי המאתגר את החוסן האקדמי באמצעות פרדוקס למדנות החושף פער בין הזהות התורנית הלמדנית לבין תחושת נחיתות וחוללות עצמית נמוכה אל מול דרישות האקדמיה והטכנולוגיה. חסמים אלו הומשגו כחסמים אידאולוגיים המערערים את האוטונומיה של הסטודנט. התמה השנייה מזהה משאבי חוסן מובחני תרבות, ובהם הגושפנקה הרבנית והתמיכה המשפחתית, המשמשים כעוגנים לוויסות רגשות אשם וליצירת מרחב בטוח מפני שיפוטיות קהילתית. המחקר מציע את המושג "חוויית תיקון רגשית" כגורם חוסן קריטי, הממיר את המניע הכלכלי־ פרקטי בשאיפה למימוש עצמי ולחשיפת פוטנציאל אישי גנוז. ממצאי המחקר מצביעים על הזיקה בין התמדה אקדמית במגזר החרדי ליכולת לגשר על קונפליקטים זהותיים עמוקים. המחקר ממליץ על מעבר מתמיכה פדגוגית טכנית לליווי זהותי־רגשי מותאם, כזה המכיר במורכבות המעבר שבין עולם הישיבה לכותלי האקדמיה.