שלושה דיוקנאות של מורים במראת הסטודנט להוראה – המורה האידיאלי, מורה המורים ודמות הסטודנט עצמו כמורה

מחקר זה דן בדמותם של שלושה דיוקנאות מורים בעיני סטודנטים להוראה: המורההאידיאלי, מורה המורים ודיוקנם של הסטודנטים להוראה כמורים, על רקע סקירתהדיוקנאות השונים של המורה בספרות המחקר ובהגות. המחקר בוחן את תפיסת דמויותאלה בקרב שתי תת-קבוצות של סטודנטים להוראה: פרחי הוראה במכללה אקדמיתלהכשרת מורים ומורים-סטודנטים, המשלימים תואר ראשון במכללה להכשרת מוריםאו במכללה אזורית. נתוני המחקר נאספו מ 89- סטודנטים בשתי מכללות באמצעות שאלון שכלל שאלות סגורות ושאלות פתוחות, שנותחו ניתוח תוכן איכותני. ממצאי המחקר העלו, כי קיימות שתי קטגוריות-על מרכזיות בתפיסת דיוקנאותהמורים אצל הסטודנט להוראה: האחת – תכונותיו האישיות, והאחרת – הידע שלו, הדיסציפלינרי והדידקטי. בעיני פרח ההוראה, קטגוריית-העל הבולטת בדיוקן המורההאידיאלי היא תכונותיו האישיות. התכונה הבולטת פחות בדמותו של המורה האידיאליהיא ההשכלה הכללית ורוחב האופקים. תכונתו של המורה האידיאלי כסוכן חיברות, המקדם נושאים חברתיים, אינה מוזכרת כלל. לטענתם, שיפרו הסטודנטים במהלךההכשרה את תכונותיהם כמורה "אמפתי וקשוב", "בעל ידע בשיטות הוראה" ו"מנהיג", אך כמעט ולא שיפרו את הידע הדיסציפלינרי שלהם ואת השכלתם הרחבה. הדיון בידע ובתכונות האישיות של המורה הרצוי רלבנטי מאוד בימים אלה. בעקבות מסקנות ועדת דברת מתנהל ויכוח על חשיבותה ועל מקומה של ההכשרההדיסציפלינרית לעומת ההכשרה הפדגוגית בתכנון תהליך ההכשרה להוראה. ההעדפההברורה של קובעי מדיניות הכשרת המורים בנוגע להכשרה הדיסציפלינרית נוגדתאת החשיבות שהסטודנטים להוראה במחקר זה מייחסים לפיתוח אישיותו של המורה לעתיד ולהכשרתו הפדגוגית.