דפים 44

מושגי היסוד שלה, תוך פיתוח מערך הוראה ייחודי. בסיכום נוקט המחבר עמדה בנוגע לגישה המועדפת שראוי לאמץ. אפקטיביות של ארגון אינה רק פונקציה של מילוי נאות של תפקידים. ד“ר יזהר אופלטקה במאמר השני בחוברת, “התנהגות אזרחית-ארגונית בקרב מורים בישראל: התופעה, רכיביה ומקורותיה“, מסביר ומנתח את המושג “התנהגות אזרחית בארגון“, אותה התנהגות אשר נמצאת מעבר להגדרת התפקיד ואשר “עושה את ההבדל“ ברמת האפקטיביות הארגונית. על בסיס המחקר המוצג מודגשים היבטים חדשים ביישומה של תפיסת ההתנהגות האזרחית בחינוך. תכנית השילוב אינה מהלך פשוט, והמאמר השלישי מאת ד“ר גלעדה אבישר ופרח ליכט, “השינויים בעיסוק הקוריקולרי של מורים בעקבות החלת תכנית השילוב – השלכות להכשרת מורים“ בוחן את יישומה של תכנית השילוב באמצעות הפרדיגמה של העיסוק הקוריקולרי של המורה. המאמר מבוסס על 129 ראיונות שנאספו במהלך שש שנים )תשס“א-תשס“ו(, כאשר הממצאים מעידים על כמה שינויים קוריקולריים אצל המורים המשלבים, אך בו בזמן הם חושפים שלושה תחומים שיש לתגברם או להוסיפם לתכניות ההכשרה. המאמר הרביעי ממקד את תשומת הלב שלנו במדריכה הפדגוגית. ד“ר נורית דביר בוחנת את “מקומן של תפיסות פמיניסטיות בזהותה המקצועית של מדריכה פדגוגית“. מתברר שההקשר המגדרי אמנם מחלחל לשיח הפדגוגי, אך מורכבות התפקיד, הממדים הקונפליקטואליים שבו ומערך יחסי הכוחות שבבסיס תהליך ההדרכה מגבילים את היכולת להפעיל פדגוגיה פמיניסטית בהדרכה הפדגוגית. ד“ר סלמאן עליאן, ראיד זידאן וד“ר זהבה תורן, במאמר החמישי בחוברת, בוחנים במחקר חלוץ את “המניעים לבחירה במקצוע ההוראה בקרב פרחי הוראה במגזר הערבי“. על בסיס מחקר הכולל 280 סטודנטים, מסרטטים המחברים את הפרופיל של פרחי ההוראה במגזר הערבי ואת מניעיהם העיקריים לבחירה במקצוע ההוראה. מעניין שבצד הבחירה כביטוי להתפתחות ולהגשמה עצמית, ישנו חלק נכבד הבוחר במקצוע בהשפעת המלצת ההורים. המאמר השישי “דימויי התלמיד והמורה בתכניות לימודים לאמנות פלסטית“ של ד“ר פנינה בכר וד"ר רבקה גלובמן מאתר, מסרטט ובוחן את דמותם המשתנה של המורה ושל התלמיד, כפי שהן משתקפות בתכניות הלימודים של הוראת האמנות. הניתוח של תכניות הלימודים ושל פרסומים רשמיים בין השנים 1993-1906 מניב תוצאה מפתיעה שמעניין לבחון אותה גם באשר למקצועות אחרים. המאמר האחרון בחוברת, “פרופיל פסיכו-חינוכי של מורות המצליחות בשילוב חברתי של תלמידים בעלי צרכים מיוחדים בכיתותיהן“, שכתבו ד“ר שמחה בן-יהודה ופרופ‘ אוריאל לסט בוחן את תכנית השילוב מזווית ראייה מקורית ומעניינת. המחברים חורגים מהקלאסיקה של ניתוח הקשיים ומתמקדים דווקא בהצלחות. על בסיס מחקר אמפירי תוך השוואה בין מורות שנכשלו בשילוב למורות שהצליחו בשילוב, מסרטטים המחברים את הפרופיל הפסיכו-חינוכי של המורות המצליחות ואת השקפת העולם הפדגוגית שלהן. המאמר מסיים בדיון בהשתמעויות החינוכיות להכשרת מורים. וכמו תמיד המדור ספרים על שולחן המערכת נועל את החוברת.