דפים 67

מאי 2018

דבר המערכת

חינוך הוא תהליך בלתי פוסק של קיבוץ אירועים לכלל משמעות פדגוגית. זהו תהליך אינדיבידואלי במהותו, כאשר המשמעות הפדגוגית מקבלת ביטוי בהוראה ולמידה קבוצתית הנשענת על הממוצע הקבוצתי שהופך לנורמה, או על ידי כפייתו הישירה. מבחן המשמעות הוא לא רק במתן מסגרת למערכת של תשובות, אלא בעיקר במתן גירוי לשאילת שאלות. הגיליון שלפנינו מעלה סט של שאלות פדגוגיות, וחושף את המאמץ לתת לשאלות מענה, חלקי כמובן, המזמין שאלות חדשות.

המאמר הראשון, "טנגו בין תכנן לשחרור" – שינוי פדגוגי ברמה המערכתית: רפלקציה על הטמעת מטלת ביצוע באזרחות", שכתבו אדר כהן ופרופ' ענת זוהר, שואל: מדוע כל כך קשה להביא לידי שינוי פדגוגי בר קיימא? מהם הגורמים המזרזים מחד גיסא והגורמים המעכבים מאידך גיסא, המשפיעים על תהליך הטמעתו של שינוי פדגוגי? הניתוח מתייחס להתנהגותם ולתפיסותיהם של המורים והמנהלים ("דרגי השטח"), והאוריינטציה שלו היא מערכתית בעיקרה. באמצעות המקרה של שינוי פדגוגי בלימודי האזרחות נפתח לנו צוהר על מערך מורכב של איזונים בשיקולי הדעת ובקבלת ההחלטות במערכת החינוך.

כיצד נצייר את כדור הארץ כאשר אנחנו מביטים בו מהירח? היש שוני בין מבט יום ומבט לילה? זאת דוגמה לשאלה ששואלים פרופ' ירון שור ואפרת נבו במאמרם "תהליכי אי-ודאות בלמידה לצורך הבנה". המחקר מתמקד בתגובות רגשיות של סטודנטים לחינוך שהתחוללו בעת התמודדותם עם מטלה לימודית מפתיעה. מקומו של המורה "כמתווך" (על פי גישתו של פויירשטין) בתהליך הבא למנוע "נעילה" במשמעות אחת ולהבטיח למידה לצורך

הבנה.

היש קשר בין סגנון הוראה, או שיטת הוראה, להישגי תלמידים? המאמר השלישי של ד"ר שושי דורפברגר ואוראל נאמן "בחינת התרומה של שלוש מתכונות של הוראה ולמידה להישגי התלמידים בבית ספר יסודי" מתמודד עם שאלה זו, המלווה את החינוך מראשית ימיו, שאלת הקשר בין הוראה ולמידה. השאלה מקבלת משמעות מרכזית אם אנחנו יודעים שבית הספר נועד כדי ללמוד, אך הוא מאורגן סביב העקרונות והפרקטיקה של ההוראה. המאמר עצמו משווה בין הוראה מסורתית, הוראה מבוססת פרויקטים והוראה משולבת.

מתי ותק בעבודה הופך לניסיון ומתי הניסיון מתגבש לכלל מומחיות? זאת למעשה השאלה שד"ר חנה טיש מתמודדת איתה במאמר הרביעי: "בין ניסיון למומחיות: מורה מומחה – מה הוא אומר?" המאמר בוחן את הסכם "אופק חדש" המתבסס בחלקו על התמקצעות סגל ההוראה, מנתח את סולם המומחיות (תשע הדרגות) ואת תפיסת המורים בשאלת השאלות: מהי המשמעות של מומחיות בהוראה, מהם מאפייניה, וכיצד היא נרכשת? זאת מתוך שלא נפגוש את המורה עם עשרים שנות ותק ושנת ניסיון אחת…

המאמר החמישי של ד"ר נורית קפלן תורן, "קשר בין שתי סביבות קרובות: השפעת בית הספר והבית על תפקוד תלמידים בחטיבות הביניים בישראל," דן בשאלה החינוכית הקלאסית: מתי מעורבות הורית הופכת להתערבות הורית? יתר על כן, במחקר על חטיבות בינים נפרשת ירעה רחבה על הקשר בין תפיסת התלמידים את אקלים הכיתה לבין תפקודם בבית הספר, באמצעות שלושה ממדים של מעורבות הורים: מעורבות ממוקדת בית, מעורבות ממוקדת בית ספר ויידוע הורי. בניתוח משוואות מבניות (SEM) נמצאו קשרים מעניינים השופכים אור חדש על ההשפעה של מעורבות הורית על בית הספר.

המאמר השישי של ד"ר דפנה המר-בודנרו, "התמחות מתוקשבת לעומת התמחות פנים אל פנים בשלב הכניסה להוראה" מוביל אותנו לשאלה: האם אפשר להחליף את סדנת ההתמחות, שהיא חלק בלתי נפרד מתהליך הסטאז', מפגישות בלתי אמצעיות לתהליך מתווך? כלומר, האם סדנאות וירטואליות יכולות להחליף את תהליך הסטאז' או להשתלב בו? השאלה של רמות השילוב האינטרנטי בחינוך ליד או במקום המפגשים פנים אל פנים היא "שאלת המאה". המחקר בודק את הקשר בין סוג הסדנה לבין תרומתה (הרגשית, הפדגוגית והפרקטית) למתמחים.

גם המאמר השביעי, שכתבה ד"ר עדי שרעבי, "תרומתם של משאבים אישיים ושימושים באינטרנט לניבוי תחושת הבדידות של סטודנטיות להוראה עם וללא לקויות למידה או הפרעת קשב", בוחן את אפקטיביות "החינוך הדיגיטלי". מאמר זה בודק לעומק את השפעתו הדיפרנציאלית של השימוש באינטרנט להוראה על רמת המסוגלות העצמית, הבדידות ותחושת קוהרנטיות של סטודנטיות להוראה עם או בלי לקויות למידה או הפרעת קשב. ההשוואה אכן חושפת שונות בין קבוצות הנחקרים.

המאמר הסוגר את הגיליון, "מדריכות מורים מתארות את מאפייני ההדרכה ואת דמות המדריך הטוב ותפקידיו", מאת פרופ' נירית רייכל ורינת כרמלי, מתמודד עם כמה מהשאלות המטרידות בחינוך: מיהו המורה הטוב? היש למורה הטוב מאפיינים מיוחדים? האם אפשר לפתח מאפיינים כאלה? ברוח זאת המאמר מתמקד במדריך הטוב ובמאפייני ההדרכה הטובה, שהיא כה קריטית בתהליך ההכשרה. מתברר שמעבר לתכונות הנדרשות להדרכה טובה, מורכבות התהליך מחייבת שיתוף פעולה רב-ממדי ותמיכה מתמדת מהנהלת בית הספר.

במדור "ספרים על שולחן המערכת" מובאות הפעם שתי סקירות. ד"ר עדנה ענבר מתארת את ספרה של נעמי בן-גור, מחאי, מחאי כפיים – פואטיקה ואידיאולוגיה בשירת הילדים העברית בתקופת היישוב 1948-1939; ופרופ' יהושע מטיאש סוקר את ספרו של אייל נווה, עבר בסערה – מחלוקות על סוגיות היסטוריות בישראל.

עוד
תפריט