דפים 68

של המועמד או המועמדת. ניתוח הטקסטים פורש בפנינו את המציאות הכפולה שבה חיים

המועמדים והמועמדות להוראה, את נופי התרבות השונים שהם חווים. ומי יודע, אולי חשיפה

זו תוביל להפחתת הסטראוטיפיות ולהבנת הפוטנציאל הטמון ביוצאי אתיופיה בישראל.

המאמר הרביעי, "תפיסות של מנהלים, מורים ותלמידים את המעורבות של הורים בלימודי ילדיהם והקשר בינן לבין ההישגים במתמטיקה בישראל במבחני הערכה בין-לאומיים (TIMSS), שכתבו ארז זבלבסקי ופרופ' אורלי שפירא-לשצ'ינסקי, מתכתב עם הסוגיה המשוקעת ביחסי הורים-בית ספר – מעורבות הורית או התערבות הורית? מחד גיסא, והקשר של המעורבות להישגים לימודיים מאידך גיסא. על בסיס נתונים ממחקר ה- TIMSSנבדק הקשר בין תפיסות מעורבות הורית לבין הישגים במתמטיקה. קשר זה נבחן תוך השוואה בין תפיסות התלמידים,

המורים והמנהלים. הבדיקה המשולבת של תפיסות התלמידים, המורים והמנהלים את

המעורבות ההורית מציגה תמונה מורכבת ומעניינת של הקשרים בין מעורבות הורית לבין

הישגים במתמטיקה. המאמר החמישי, "שגרה של שירה: מורות לספרות בוחרות שירים להוראה", מאת ד"ר נעמי

דה-מלאך וד"ר יעל פויס, מתכתב עם השאלות החינוכיות המלוות אותנו כל הזמן: בחירה או חובה? כמה בחירה, כמה חובה? האם בחירת השירים על ידי המורות מרחיבה את המשקעים

הפדגוגיים, הערכיים והאסתטיים של חשיפת היצירות הספרותיות ולימודן? במחקר נבחנו

שיקולי הדעת שהפעילו המורות בבחירת השירים, ומתברר שהשיקול הדיסציפלינרי, "ידע תוכן

פדגוגי", היה המרכיב הדומיננטי בשיקולי הדעת. ממצא זה מעיד על קיומה של תשתית חיונית

להוראת ספרות, אך "עלול לצמצם את הפוטנציאל הגלום בהוראת הספרות".

המאמר השישי, ""להרביץ תורה": ייצוגים ספרותיים לשימוש של מורים בענישה גופנית",

שכתבה ד"ר אורנה לוין, לא מכוון חלילה לקדם אג'נדה של ענישה גופנית, אלא לבחון את

הבסיס החברתי שהענישה הגופנית מושתתת עליו. כיצד נתפסת ענישה גופנית בעיני הילד

ובעיני המורה? את מי היא משרתת? הנחת היסוד שבניתוח הנוכחי היא שהספרות משקפת

תמורות שחלו בתפיסת הענישה הגופנית כאמצעי פדגוגי ומאפשרת לנו להעמיק את תובנתנו

לגבי ענישה גופנית, זאת באמצעות ניתוח טקסטים ספרותיים מתקופות ומתרבויות שונות.

המאמר השביעי, של ד"ר עמלה עינת, פרופ' תומר עינת, מאיה גורה ועדי שגב, "אסירים

קוראים את עצמם: השפעת הסיפור האישי של אסירים חסרי ידע וניסיון בקריאה על יכולתם

לרכוש את מיומנות הקריאה ועל עולמם הרגשי והחברתי", פורץ את גבולות בית הספר ושואל:

מה אפשר ללמוד מהוראת כתיבה וקריאה בעברית של אסירים? מה עובד בין כותלי בית

הסוהר? ומדוע? מסתבר שעיבוד דרמטי של טקסטים חווייתיים אישיים ללא הקניה טכנית

של הקריאה, עשוי להביא לשינוי בתפיסת העצמי, ומכאן הדרך לקריאה ולהגברת המוטיבציה

השיקומית זמינה יותר.

המאמר השמיני, הסוגר את הגיליון, "חינוך מחפש משמעות: על מוטיבציות האדם מול

מוטיבציות החברה ועל פדגוגיה מתבוננת כדרך לתווך ביניהן" שכתב ד"ר אורן ארגז, מציע

מסגרת מושגית למחשבה ולעשייה חינוכית. המסגרת המבוססת פילוסופית על ההבחנה בין

תפיסת האדם כנדחף לפעולה באופן מכניסטי לעומת האדם הנמשך אל משמעויות ותכליות,

מציבה את מערכת החינוך הציבורית בעיקר בדפוס המכניסטי, עם מאמצים לנוע לעבר תכליות.

מאליהן עולות שאלות ומוצגים אתגרים אקטואליים, כמו השאלה אם רפורמות "הלמידה

המשמעותית" ו"ישראל עולה כיתה" מבטיחות אכן "שלמשמעות תהיה משמעות".

בגיליון זה מופיעה גם רשימה של המעריכים שקראו ושפטו את המאמרים שהגיעו למערכת

דפים בשנים 2017-2016 . ברשימה מופיעים קוראים-שופטים מהשורה הראשונה בעולם

האקדמי בתחום ההגות החינוכית ובתחומי המחקר והמעשה החינוכי, אשר יש להם חלק

בהעלאת הרמה האקדמית של המאמרים.

העורך