דפים 74
דבר המערכת
הגיליון הנוכחי עשיר בניתוח סוגיות, בתיאור בעיות, בבחינת פתרונות ובדיונים מעמיקים על משמעותם
של דברים. מתוך כך הוא עשוי גם לעורר את השאלה: מה הטריד את אנשי החינוך בתקופה שלפני "עידן
הקורונה"? האם עידן הקורונה החריף בעיות קיימות? האם חשף בעיות חדשות או אחרות? האם המחקרים
והרעיונות המופיעים בגיליון רלוונטיים עדיין? על הקורא לקרוא ולהחליט. נראה שהמאמרים מעלים שאלות
מהותיות על המטרות והתהליכים החינוכיים אשר משוקעים בחינוך, אך אין ספק שהשיח החינוכי שיתנהל
בעידן הפוסט-קורונה יהיה שונה מזה שהתנהל טרום תקופה זו.
הדרך להוראה היא מגוונת ורבת מסלולים. המאמר הראשון בגיליון, "גורמי הנעה וראיית המקצוע כקריירה
לחיים בקרב סטודנטים בשנה א' בשלושה מסלולי הכשרה להוראה" שכתבו ד"ר זהר טל וד"ר רוני ריינגולד,
פותח בשאלות: האם המניעים הפנימיים והחיצוניים המביאים את הסטודנטים ללמוד הוראה במסלולי הכשרה
שונים נבדלים זה מזה? ועד כמה ההבדלים קשורים למגזר או למגדר? המאמר פורש מחקר מקיף, בוחן שאלות
אלה ובודק לעומק את ההבדלים.
המאמר השני של ד"ר אילנה רונן, ד"ר אלכסנדרה דניאל-סעד וד"ר רחל הולצבלט, "התנסות מעשית
המבוססת על הדגם אקדמיה-כיתה לעומת התנסות המבוססת על הדגם המסורתי, לפי הערכותיהם של
סטודנטים יהודים וסטודנטים ערבים", מבקש לבחון את ההבדלים בין שני דגמים של התנסות מעשית. אכן
מסתמנים הבדלים ברורים בתפיסת המתנסים השונים, ערבים ויהודים, את התרומה של שני הדגמים, וזאת
מתוך אינטראקציה מובהקת עם החברה של המשתתפים במחקר.
המאמר השלישי, "השפעת הקורס 'כתיבה
בקרב סטודנטים להוראה" שכתבו ד"ר שירלי הר-צבי וד"ר מירב סלקובסקי, מתמודד עם השאלה עד כמה
ניתן לשפר את מהירות הכתיבה ואת רמת הכתיב של סטודנטים להכשרה במסלולי החינוך המיוחד. התשובה
מעורבת; אפשר לשפר את שתי המיומנויות – מהירות כתיבה וכתיב – בצורה דיפרנציאלית הקשורה לכל אחת
מהמיומנויות ולמצב הכותב.
"ממקדמי אידאולוגיה לעובדים סוציאליים: ייצוגי מורים בספרות הנוער העברית בשנים 2015-1930 ", המאמר
הרביעי בגיליון שכתבו ד"ר שי רודין וד"ר ארנת טורין, מעלה ייצוגים שונים שניתן לאפיינם לפי שלוש תקופות
עיקריות: התקופה האידאולוגית, התקופה האמביוולנטית והתקופה הנוכחית. גלגוליה של דמות המורה לאורך
השנים עשויים להצביע על השתנות מעמדו של המורה ועל השתנות התפיסה החברתית הנוגעת לדמותו.
המאמר החמישי, "ח'ליל טוטח: דמות חינוכית לאומית בלתי-נשכחת בפלסטין המנדטורית" שכתב
ד"ר ג'מאל עדוי, חושף את דמותו, תפקידו, מרכזיותו והשפעתו של ח׳ליל בן עבדאללה טוטח, מהבולטים
שבאנשי הרוח הפלסטינים בתקופת המנדט הבריטי, על מערכת החינוך הפלסטינית. פועלו וכתביו של טוטח
לא זכו עד כה לחשיפה הראויה, ומאמר זה בא למלא את החסר ולשפוך אור על דמותו ועל תרומתו לחינוך.
המאמר השישי בגיליון, שכתבו ד"ר אירית לוי-פלדמן, פרופ' ברברה פרסקו, ד"ר סיגל ריינדרס-כפרי
ושרון שפריץ, "איך מורים רוצים שיעריכו אותם?", מתאר מחקר עשיר בנתונים שנבחנת בו הדרך הרצויה
להערכת עבודת המורה, מתוך התפיסה העצמית של המורים. החוקרות מנסות למקם את מודל ההערכה הרצוי
כפי שעלה מניתוח הממצאים המבחינים בין מודלים המתבססים על תפיסות פוזיטיביסטיות לבין מודלים
המתבססים על תפיסות קונסטרוקטיביסטיות. מהממצאים עולה כי המודל המאפיין את עמדות המורים נמצא
בין שתי התפיסות ונוטה מעט יותר לתפיסה הקונסטרוקטיביסטית.
למידה משותפת ומשתפת השואפת להבניית ידע משקפת התמודדות בין כוחות שונים הנוטלים חלק בתהליך
הלמידה. האם צריך לחתור לאיזון ביחסי הכוחות של הלומד והמלמד? היש "איזון" ראוי או איזון אופטימלי? על
מנת לאפשר מחקר כמותי המתמודד עם סוגיות אלה יש לפתח כלי מהימן ותקף. פיתוח הכלי ואישושו הם בליבו
של המאמר השביעי בגיליון, "יחסי הכוחות בין מורים לתלמידים בתהליך הבניית ידע: המושג ומדידתו" שכתבה
ד"ר ליאורה נוטוב, והממצאים הראשוניים חושפים תמונה מעניינת על יחסי הכוחות הנתפסים בשיעורי מתמטיקה.
ייעוץ חינוכי הוא חלק בלתי נפרד ממערכת החינוך על גווניה השונים. מתוך הסוגיות המרכזיות המעסיקות
את התחום עולות השאלות: מי מבקש ייעוץ? באיזה תחום (לימודי, אישי)? ולמי פונים (יועצת חינוכית, מחנך/ת
הכיתה)? במאמר השמיני בגיליון, "פנייה לעזרה של מתבגרים למורים וליועצות חינוכיות: הבדלים בין מתבגרים
בחינוך המיוחד המשולב לבין מתבגרים בחינוך הרגיל" מאת ד"ר זאב קאים ופרופ' שלמה רומי, נעשה מחקר
מרשים שבו נבדקו ההבדלים בין מתבגרים בחינוך הרגיל לבין מתבגרים בחינוך המיוחד המשולב בצורך, בכמיהה
ובפנייה עצמה למקור הייעוצי. משתנים אישיותיים, מאפיינים חברתיים בלתי פורמליים של מקורות הסיוע
וסגנון ההתקשרות תרמו באופן מובהק להסבר השונות.
המאמר התשיעי בגיליון, "משמעות ולא משמעת: חינוך ערכי בחינוך הממלכתי-דתי" מאת ד"ר אילנה פאול-בנימין
וד"ר שחר גינדי", בוחן לעומק את הקשר בין חינוך ערכי לבין הישגים לימודיים, בין משמעות למשמעת. ספרות המחקר
החינוכי הדנה בקשר בין הישגים לימודיים לבין משמעת על ביטוייה השונים היא עשירה בהיקפה, ואילו הספרות
המחקרית הבוחנת את הקשר בין חינוך ערכי למשמעות היא לאין ערוך מצומצמת יותר. אין ספק שבחינת הקשר בין
חינוך ערכי למשמעות היא מורכבת, בעיקר כאשר מצרפים לקשר הזה את המשמעת.
"השפעת משחקי תפקידים סימולטיביים בקבוצה על העצמה פסיכולוגית בהקשר של התמודדות
עם דילמות אתיות במקרי אלימות בבית הספר", המאמר העשירי בגיליון זה שכתבו ד"ר יפעת דוידוף
ופרופ' אורלי שפירא-לשצ'ינסקי, בוחן את עוצמת ההשפעה של משחקי תפקידים סימולטיביים, משחקי
סימולציה, על מידת ההעצמה הפסיכולוגית של הסימולציות על משתתפיהן. העצמה פסיכולוגית כוללת
ביטחון עצמי, תחושת שליטה ויכולת קבלת החלטות, והיא תנאי ליכולת ולנכונות להתמודד עם אלימות
בית ספרית.
המאמר האחד עשר, "מעורבותן של מועצות תלמידים בתחומי תוכן ובזירות פעולה: השוואה בין בתי ספר
ממלכתיים לממלכתיים-דתיים במרכז ובפריפריה" מאת ד"ר אסתר כלפון ופרופ' שלמה רומי, מעמיד במוקד הדיון
נושא חשוב אך לא שכיח במחקר החינוכי: מעורבותן של מועצות תלמידים בחיי בית הספר. זאת תוך השוואה בין
בתי ספר ממלכתיים וממלכתיים-דתיים הממוקמים במרכז ובפריפריה. הממצאים משקפים הבדלים ברורים בעוצמת
המעורבות של מועצות התלמידים בין בתי הספר השונים (ממלכתיים וממלכתיים-דתיים, מרכז ופריפריה). מתברר
שעל מנת להסביר באופן מלא יותר את הממצאים יש צורך לבחון גם את מעמד הקהילה החברתית של בתי הספר.
המאמר השנים עשר והאחרון, "מ'אות קין' ל'אות': דרמטורגיה של מופע חברתי-אומנותי" שכתבה
עירית הורביץ לוז הוא ייחודי בתוכנו, במסגרתו ובמטרותיו. מאמר זה בוחן את השפעת הכלי הדרמטורגי-
יישומי על יצירה של שפה אומנותית-אידאוגרפית של "לא שחקנים": רואים ועיוורים. שפה זו משלבת בין
רעיונות אומנותיים לבין צורת רישומם, והודות לה החלו מאפיינים של עיוורון להיתפס כ״אוֹת אומנותית״.
שפת המופע מציעה אפוא חלופה לתפיסת העיוורון כחסך, ובהתבסס עליה מוצעת במאמר תוכנית פעולה
לאנשי חינוך וליוצרים שמנחים "לא שחקנים" בהכנת מופעים, טקסים ומסיבות.
העורך