”חד-נס״ בחינוך: שותפותה של ח״כ אסתר רזיאל-נאור במאבק לביטול שיטת הזרמים

”חד-נס״ בחינוך: שותפותה של ח״כ אסתר רזיאל-נאור במאבק לביטול שיטת הזרמים
תקציר

מאמר זה דן בפעילותה הפרלמנטרית של חברת הכנסת (ממפלגת חֵרוּת) אסתר רזיאל-נאור לביטול שיטת הזרמים בחינוך כביטוי וכתרגום לחזונו של זאב ז׳בוטינסקי, ובפרט בנושא של ערך ה״חד-נס״ – הדרישה לדבוק ברעיון הציוני בלבד ולא ברעיונות אידאולוגיים נוספים. בשנים שבין קום המדינה (1948) לבין חקיקת חוק חינוך ממלכתי (1953) פעלה מפלגת חרות לביטול ”שיטת הזרמים״, שיטה שאפשרה את קיומם של ארבעה זרמי חינוך בפיקוח ובחסות של המדינה: הזרם הכללי, זרם העובדים, זרם המזרחי והזרם של אגודת ישראל. אסתר רזיאל-נאור הובילה מטעם מפלגת חרות את המאבק לביטול שיטה זו. בבסיס התנגדותה של רזיאל-נאור לשיטת הזרמים עמדו האידאולוגיה הרוויזיוניסטית וערך החד-נס. בפעילותה הפרלמנטרית לביטול שיטת הזרמים יצקה רזיאל-נאור לתוך החד-נס תוכן נוסף – תוכן חינוכי. היא ביקשה שמערכות החינוך יאמצו את ערך החד-נס, יתפסו אותו כרעיון מופשט של אחדות ויראו בו ביטוי מילולי לאחידות של אופן החינוך אני מבקשת לבחון את תרומתה של רזיאל-נאור לביטול שיטת הזרמים ואת מידת במאמר זה ההצלחה של פעילותה זו לשקף את האידאולוגיה של מפלגתה. הדיון בפעילותה של חברת הכנסת מאפשר להבין את משנתה החינוכית של מפלגת חרות בכלל ושל רזיאל-נאור בפרט.

הורדת קובץ המאמר
תפריט