מחשבות ביקורתיות על חשיבה ביקורתית בהוראת היסטוריה בחינוך הממלכתי

מאמר זה מבקש לאתגר את הפרדיגמה השולטת בהוראת ההיסטוריה בחינוך הממלכתי זה שני עשורים – מגמת ״החשיבה ההיסטורית״. הביקורת על מגמה זו התמקדה בשלושה רבדים הנעים מהפן היישומי-פרקטי אל הפן הפילוסופי-תאורטי: ראשית, התברר כי למרות השאיפות המדעיות-אמפיריות של אסכולת החשיבה ההיסטורית לא קיים למעשה בסיס מחקרי המעיד על ההשלכות שיהיו ליישום אסטרטגיות למידה אלו בתנאים ובמשאבים הנוכחיים בחינוך הממלכתי. בהמשך הובהר כי ההתרחקות מעמדה ערכית ומנרטיב היסטורי ברור עלולה לדחוף חלקים גדולים מהדור הצעיר למצוא נרטיבים היסטוריים חלופיים, לרוב בעלי קסם רב אך עם הטיות ועיוותים גדולים. הללו מפעפעים אל ציבור החינוך הממלכתי דרך המעטפת התרבותית בישראל כמו גם באמצעות רשתות חברתיות וערוצי תקשורת מגוונים. לבסוף, הוצגה הסכנה בתנועת המטוטלת במטרות החינוך ההיסטורי – מהגיון אקולטורציה מגייס ומונוליטי אל הדגשת הגיונות אינדיווידואציה וסוציאליזציה מכווני קריירה והצלחה חברתית. מסקנות המאמר חורגות מהמקרה הנדון ומציעות מסגרת חשיבה למערכות חינוך שונות כמו גם לסוגיות מתודולוגיות ולתחומי ידע נוספים