"דלת נסגרת ודלת נפתחת"- עיצוב פעילותם של מרכזים חברתיים וקהילתיים בתקופת משבר הקורונה: שני חקרי מקרה בפריפריה הצפונית בישראל

מגפת הקורונה הכתיבה אילוצים רבים במערכות חינוכיות פורמליות ובלתי פורמליות. המשמעות הייתה מעבר חד ממצב של שגרה לחירום, מצב שהתבטא בצורך להתמודד עם שינויים מהירים בזירות שונות. מטרת המחקר הנוכחי הייתה לבחון את תפיסות המעורבים בניהול, בהפעלה ובשימוש של שני מרכזים בחינוך הבלתי פורמלי – מרכז חברתי ומרכז קהילתי – בנוגע לתפקוד המרכזים והאופן שבו עיצבו את חיי הקהילה. המחקר התמקד בשני חקרי מקרה של שתי רשויות – מקומית ואזורית – בפריפריה הצפונית בישראל. כלי המחקר היה ראיונות חצי מובנים אשר נותחו ניתוח תמטי. נמצא כי הדגש המרכזי בתפקוד המרכזים ובמתן מענה לקהילה הופנה למניעת התפרקות של מוטיבים קהילתיים, כפי שמתבטא בארבע תמות: חיבורים חדשים בין שחקנים קיימים, גמישות תפקידית, זיהוי צרכים חדשים ויוזמות מקומיות. אשר לאופן שבו תפקוד המרכזים עיצב את הקהילה, נמצא כי פעילותם של המרכזים סייעה בחיזוק תחושות המסוגלות והשייכות של התושבים, שבאו לידי ביטוי בשתי תמות: הדגשת ערכי נתינה והתנדבות והרחבת ההשתתפות של חברי הקהילה. ממצאי המחקר יידונו תוך התייחסות למשמעויות של פריפריה וקהילה בעיתות שגרה ומשבר.