הערכת הוראה של מורים במכללה: שילוב בין גישה מובנית לגישה נרטיבית

המאמר הנוכחי מציג תהליך של פיתוח כלי להערכת הוראה במכללה באמצעות סטודנטים. הכלי המוצג מתמודד עם חלק מן המגבלות של הכלים הקיימים, באמצעות שני מאפיינים: האחד – יצירת זיקה חזקה במיוחד בין הממדים להערכה לבין ההקשר שבו היא מתבטאת, דהיינו מכללה להכשרת מורים. פיתוח הגרסה הראשונה של הכלי התבסס על מגוון מקורות הלקוחים מהזירה הפדגוגית במכללה, כמו תצפיות במורים הנחשבים מוצלחים, ראיונות עם מורים ועם בעלי תפקידים פדגוגיים, תיעוד אירועים הלקוחים מהתנסויות של סטודנטים ושל מורים וחומר תאורטי בנושא. האחר – שילוב בין הערכה כמותית מובנית, המבוססת על היגדים לגבי הוראה, לבין הערכה הוליסטית שנעשית באמצעות תיאור של אירועים שנחרתו בזיכרון של הסטודנטים.

בתהליך הפיתוח נבנה מאגר היגדים על פי המקורות שפורטו, ולאחר מכן נופו הפריטים הלא מתאימים לאור הערות של מורים ותלמידים וניתוח גורמים על תשובות של 358 סטודנטים. בניתוח התקבלו שישה גורמים: שלושה קשורים למישור הבין-אישי ולאקלים הכיתה ושלושה קשורים למישור הדידקטי-פדגוגי. ניתוח האירועים שתיארו הסטודנטים תיקף את המבנה של ששת הגורמים, אך היה בו ייצוג יתר של המישור הבין-אישי.

המאמר מציג את היתרונות של שימוש בכלי זה ואת מגבלותיו בעבודה עם מורי מכללה לשם טיפוח ההוראה.