חרדיוּת (רכה) במבחן השילוב: היחס לשילוב ולהכלה בקרב מורים ליטאים ומורים ספרדים במערכת החינוך החרדית

בעשור האחרון גוברת בחינוך החרדי המודעוּת לחשיבות של שילוב תלמידים עם לקויות למידה וטיפול בהם. אם בחינוך הממלכתי השילוב מתבסס על תפיסת הנורמליזציה, על מודל הזרם המרכזי (mainstreaming) ועקרונות השילוב (integration) וההכלה (inclusion), הרי בחינוך החרדי טרם נבחנו תפיסת השילוב ובסיסו הפילוסופי-רעיוני. המחקר המתואר במאמר זה נועד לבדוק הבדלים בין מורים המשתייכים לשני תתי-זרמים חרדיים – אלה נבדלים ביניהם ברמת השמרנות ובַיחס לאחֵר – ביחסם לשילוב ולהכלה, ולהשוות את עמדותיהם לעמדות של מורים בחינוך הממלכתי-דתי (חמ״ד). במחקר השתתפו 230 מורים: 80 מהזרם החרדי-ליטאי, 70 מהזרם החרדי-ספרדי ו 80- מהחמ״ד. המשתתפים מילאו שאלון שהתבסס על שאלונים קודמים לבחינת היחס לשילוב ולהכלה ואשר הותאם לצורכי המחקר הנוכחי. מממצאי המחקר עולה שהרכיב ה״אתני״ משפיע על גיבוש עמדות בנושא השילוב וההכלה. בניגוד למשוער נמצא כי המורים הספרדים נקטו קו שמרני יותר משנקטו המורים הליטאים: הם התנגדו להכלה ותמכו בהשמה של תלמידים עם לקויות למידה במסגרת נבדלת. המורים הספרדים גם הדגישו יותר את קשיי השילוב עבור תלמידי הכיתה בהיבט הפדגוגי ובהיבט הרגשי. ממצאים אלה והשלכותיהם על הכשרת המורים, על התמיכה המקצועית בהם ועל המשאבים הנדרשים לכל תת-זרם חרדי נדונים בהרחבה במאמר.