דפים 78

ינואר 2023

דבר המערכת

גיליון 78 של כתב העת דפים כולל שמונה מאמרים מגוונים המביאים את קולותיהם של מורות, מורים ומורי מורים מקבוצות אוכלוסייה שונות בתחומי חינוך והוראה שונים. חלקו הראשון של הגיליון עוסק בהיבטים שונים של מקצוע ההוראה וההכשרה מנקודת מבטם של עובדי ההוראה. מחקרים אלו מקבלים משנה חשיבות על רקע המשבר הנוכחי במקצוע ההוראה, הבא לידי ביטוי בירידה במספרי המתכשרים להוראה ובעזיבה גוברת והולכת של מורים בפועל. מחקרי עומק ייחודיים לשדה החינוכי בישראל המציפים ומנתחים את קולותיהם של אנשי ההוראה, יכולים לשמש כלי מרכזי עבור קובעי המדיניות בתכנון ובטיוב תהליכי ההכשרה והכניסה להוראה, על מנת להבטיח הוראה איכותית ובעלת חוסן פרופסיונלי. שני המאמרים הראשונים עוסקים בהיבטים שונים של מעמד המורים בישראל מנקודת מבט כללית ומנקודת מבט אישית ועדתית. שניהם מתמקדים בתפיסות המורים, מיקוד בעל חשיבות רבה בהבנת גורמי משיכה למקצוע והמוטיבציה להתמיד בו. המאמר הראשון מאת ד"ר יפה בוסקילה וד"ר תמר חן-לוי, "'רציתי לצעוק: לא מגיע לי יחס כזה…': מעמד המורים בישראל בתקופת הקורונה – תפיסות מורים וגננות", עוסק בנושא המוכר של מעמד אנשי חינוך בישראל מתוך ההקשר הייחודי של תקופת הקורונה ומנקודת מבטן של נשות חינוך, ויש בו כדי להדליק "נורות אדומות" בקרב מובילי המערכת החינוכית והמערכות הציבוריות במדינה. החוקרות בחנו מדגם רחב של מורות וגננות הלומדות לתארים שניים במכללות להוראה, וביקשו לבחון אם על פי תפיסתן תקופת הקורונה תרמה להעלאת מעמדן המקצועי או פגעה

בו, ולמה. ממצאי המחקר מלמדים על קשר ישיר בין היחס הדו-ערכי של החברה הכללית לאנשי ההוראה במהלך התקופה ובין תחושת הפגיעה בערך המקצועי של משתתפות המחקר. אנשי הוראה נחשפו לביקורת קשה מצד שרים, אנשי תקשורת והורים, בעיקר על אופני ההוראה מרחוק ועל מיומנויות טכנולוגיות חסרות. קולות ששיבחו והעריכו את המורים על התמודדותם עם המשבר היו מועטים. בהתאמה, מרבית המשתתפות הרגישו כי תקופת הקורונה פגעה במעמדן המקצועי. הגורמים שעליהם הצביעו התייחסו לפער בין המאמץ שהשקיעו ובין התגובות הביקורתיות שקיבלו במרחב הפרטי והציבורי; לפגיעה בתחושת הערך המקצועי שלהן בעקבות הקושי להתמודד עם מיומנויות ההוראה מרחוק; ולתחושת זלזול מצד מערך הפיקוח והתמיכה של משרד החינוך, שלצד היעדר מדיניות עקיבה ותמיכה מקצועית הובילו, לטענת המשתתפות, סגנון ניהול כפייתי שתרם לפגיעה בביטחון המקצועי של המשתתפות ובתחושת הערך שלהן. המשתתפות שזכו לתמיכה ולהערכה על מאמציהן מצד הורי התלמידים וסביבתן האישית והמקצועית העידו כי חוו עלייה במעמדן המקצועי והאישי. משתתפות אלו התייחסו לקושי כאל הזדמנות להתפתחות מקצועית ולהטמעת אופני למידה חדשים המובילים לחיזוק מעמדן המקצועי.

המאמר השני שכתבו אילנית אברהם וד"ר חגית מישקין, "'באתי להוכיח את עצמי ולהראות שאני שווה' – תפיסת עובדות הוראה יוצאות אתיופיה בנוגע לתהליך הקליטה שלהן במערכת החינוך", לוקח אותנו מהמרחב הכללי למרחב התרבותי-עדתי ועוסק בתחום בעל חשיבות חברתית רבה שטרם נחקר דיו. המאמר בוחן תפיסות של בוגרות תואר ראשון ותעודת הוראה יוצאות אתיופיה בתהליך החיפוש אחר מקום עבודה ובתהליכי הכניסה להוראה. החוקרות נמנות עם צוות תוכנית תספה )תקווה באמהרית(, תוכנית הפועלת במכללות להכשרת מורים ומציעה לסטודנטים וסטודנטיות יוצאי אתיופיה מעטפת תמיכה במהלך הלימודים הכוללת סיוע אקדמי, חברתי, אישי וכלכלי. החוקרות ראיינו נשים שהשתתפו בתוכנית במהלך הכשרתן, ובחרו להתמקד בזווית הייחודית אשר בוחנת היבטים תעסוקתיים בהשתלבותם של מורים יוצאי אתיופיה במערכת החינוך, המתאפיינת בתת ייצוג ובאי-קביעות. ממצאי המחקר מצביעים על גזענות גלויה וסמויה שבה נתקלו יוצאות אתיופיה ברמות שונות של מערכת החינוך, מצד מי שהופקדו על קליטתן במערכת וכן מצד הורי התלמידים. בהתאם, התמודדות עובדות ההוראה התאפיינה בגישה פעלנית ובהפגנת חוסן אישי בפני עמדות מפלות. החוקרות מצביעות על כך שדרך התמודדות זו המאפיינת את מי שנותרו במערכת, משמשת כגורם מעצים ובעל ערך בפיתוח כוחות פנימיים של מסוגלות והערכה עצמית. היכולת לפתח חוסן אישי קשורה במידת התמיכה שזכו לה מצד הנהלת המוסד החינוכי והצוות. למאמר חשיבות יישומית בקשר שהוא מציע בין היבטים ייחודיים של תהליכי ההכשרה להוראה ובין היבטים תעסוקתיים, ובהצעה המסכמת להביא בחשבון ייחודיות תרבותית בשלבי ההכשרה. נוסיף ונאמר כי ההצבעה על הצורך בבחינה מחודשת של תוכניות ההכשרה והכניסה להוראה והתאמתן לייחודיות תרבותית של קבוצות אוכלוסייה שונות ולצרכים ייחודיים העולים משונות זו, מעמידה בפנינו שאלה עקרונית החורגת משאלת השתלבותם של יוצאי אתיופיה בישראל וראויה לבחינה רחבה ומעמיקה. שני המאמרים הבאים בגיליון עוסקים בסטודנטים להוראה ובתפיסותיהם את תהליך ההכשרה. מאמרן של ד"ר רינת ארביב אלישיב וקטיה רוזנברג: "תהליך ההכשרה במבט לאחור: תפיסות מורים חדשים בנוגע למוכנותם להוראה", בודק את תהליך ההכשרה באופן כללי ואת תרומתו לתחושת המסוגלות והמוכנות של מורים צעירים. החוקרות בחנו את האופן שבו מורים מתחילים בשלב הסטאז' מעריכים את תהליך ההכשרה שעברו, מתוך הנחה שתחושת מוכנות טובה למקצוע משפיעה ישירות על תחושת המסוגלות של מורים צעירים ולכן על טיב ההוראה והמנהיגות החינוכית שלהם. המחקר עוסק בשתי סוגיות מרכזיות בתהליכי ההכשרה בישראל. הסוגיה האחת נדרשת לתוכן ההכשרה ולמתח שבין הכשרה דיסציפלינרית בתחום הדעת ובין הכשרה פרופסיונלית. הסוגיה הנוספת דנה במודלים השונים של מבנה ההכשרה ומבחינה בין שני המודלים המוכרים בישראל כיום: המודל המסורתי המתקיים במסגרת הלימודים לתואר ראשון, והמודל החלופי הכולל תוכניות הסבה להוראה לבעלי תואר אקדמי וניסיון תעסוקתי בתחום אחר. תוצאות המחקר מלמדות כי מורים מתחילים נוטים להעריך באופן בינוני בלבד את מוכנותם להוראה, וכי אחוז גדול של מורים מתחילים מטילים ספק במידת מוכנותם לתפקד כמורים. החוקרות פירקו את רכיבי ההכשרה לשלושה רכיבים: העמקת ידע בתחום הדעת, הדרכה פדגוגית והתנסות מעשית קלינית, ומצאו מתאם גבוה בין תפיסת התרומה של רכיבי ההכשרה ובין תחושת המוכנות של המורים הצעירים, כאשר העמקת הידע בתחום הדעת נתפסה כבעלת התרומה הרבה ביותר. ראוי להתחשב בתוצאה זו בתכנון תהליכי ההכשרה הנוטים כיום לחיזוק המרכיבים הפדגוגיים והקליניים של ההכשרה. ממצאי המחקר ביחס למודלים של הכשרה מלמדים שמורים שלמדו במודל המסורתי הרגישו מוכנים יותר למקצוע לעומת מורים שהוכשרו במסגרת המודל החלופי. מסקנות אלו מצטרפות למסקנות דומות של מחקרים קודמים, והן בעלות חשיבות רבה ביותר בתכנון פרופסיונלי עתידי של מקצוע ההוראה. הן משמעותיות במיוחד למול שאלות העולות מן המתח שנוצר בין הצורך בהכשרה מהירה של מורים ובין הרצון להכשרה איכותית ורחבה, ויש להן השלכות גם בנוגע לבחירה בין המודלים ולהשפעתה על איכות המורים ועל מידת ההתקשרות שלהם למקצוע לאורך זמן. מאמרן של ד"ר אורית הוד-שמר וד"ר חנה צימרמן, "'לחפש דרך חדשה ולא לפעול על אוטומט': תפיסת החשיבה היצירתית של סטודנטים להוראה לגיל הרך והשלכותיה בשדה החינוך", בוחן את תפיסותיהן של סטודנטיות להוראת הגיל הרך בנוגע לחשיבה היצירתית על מנת לנסות ולהגדיר למה הן זקוקות כדי לחשוב באופן יצירתי. החוקרות הניחו שתפיסות מוקדמות של סטודנטים בהכרח ישפיעו על עשייתם החינוכית. חשיבות פיתוח החשיבה היצירתית נובעת מכך שזו נחשבת לאחת המיומנויות החשובות בתקופתנו, שקצב השינויים בה מחייב גמישות מחשבתית, יכולת אלתור, יצירת קשרים חדשים במרחב ופיתוח רעיונות מקוריים. ההתייחסות לחינוך בגיל הרך, שטרם זכה בארץ למחקר מעמיק, רבת-ערך בשל החשיבות וההשפעה של גיל זה על המשך חייו של הילד. תוצאות מיפוי עמדות הסטודנטים העלו ארבע מגמות מרכזיות. המגמה האחת היא שהסטודנטים תופסים את עצמם כבעלי חשיבה יצירתית, אישית ומקצועית, ואת החשיבה היצירתית כיכולת שניתן ללמוד, ללמד ולקדם. המגמה השנייה מצביעה על כך שלסטודנטים יש ידע ראשוני בלבד לגבי מהותה של החשיבה היצירתית, מה שיוצר פער בין תפיסתם העצמית כבעלי חשיבה יצירתית לבין היכולת שלהם ליישם חשיבה זו בחיי הגן. המגמה השלישית מצביעה על פער בין התפיסה הרלוונטית של הסטודנטים את היצירתיות לבין הביטוי שלה בפועל ומחזקת את ההנחה כי חשיבה יצירתית מתבססת על ידע מקצועי ועל ניסיון ותרגול. המגמה הרביעית מצביעה על כך שלמרות ההנחה המרכזית כי ניתן לפתח חשיבה יצירתית בתהליך ההכשרה, בפועל לא הוכחה במחקר זה התפתחות בתפיסת היצירתיות של הסטודנטים לאורך שנות הכשרתם. פער זה מצביע על הצורך בשינוי ובשכלול תוכניות ההוראה בתחום זה. לאור כך החוקרות מציעות מודל לקידום חשיבה יצירתית בהכשרה להוראה בגיל הרך, המבוסס על שילוב של רכישת ידע תאורטי ויישומי עם נטרול תפיסות מוטעות לגבי יצירתיות. את המאמר החמישי בגיליון כתבו ד"ר גליה סמו, ד"ר דבורה הרפז וד"ר לימור ראובך: "'זה לא שיעור רגיל. יש כאן שיעור אחר': יישום דגם הסבב בהוראת מקצועות הומניסטיים בגישה בין- תחומית". המאמר מציע התבוננות במודל הוראה רב-מרחבי ובשילוב של הוראה רב-תחומית בתחום ההומניסטיקה, נושא בעל חשיבות מרכזית על רקע רפורמת המח"ר שנכנסה לאחרונה לתוכנית הלימודים. דגם הסבב מציע לחלק את השיעור לשלושה מרחבים: אישי, קבוצתי ולמידה עם המורה, כאשר לפחות אחד ממרחבי הלמידה הללו מתוקשב. הדגם משלב מספר מיומנויות משמעותיות בהוראה עכשווית: דיפרנציאליות, למידה אקטיבית ואוטונומיה של תלמידים בכיתה, עם פיתוח מיומנויות דיגיטליות. בדרך כלל הוא מיושם במקצועות המדעיים או הטכנולוגיים ופחות במקצועות ההומניסטיים. החוקרות התמקדו בתפיסות של מתכשרים להוראה שהובילו הוראה משולבת בשלושה תחומי דעת: מקרא, ספרות ולשון עברית. המיקוד במתכשרות להוראה מאפשר להעריך את הקשיים שמציב המודל ביישומו ובהפעלתו. ממצאי המחקר מלמדים כי המתכשרות להוראה ראו את השילוב הבין-תחומי בחיוב כחדשני, רלוונטי ל״חיים האמיתיים" וכמפתח חשיבה מסדר גבוה. שילוב המקצועות עורר קשיים הן בקרב הלומדים הן בקרב המלמדים, אולם ממצאי המחקר מצביעים על כך שתהליך הכשרה ואימון אינטנסיבי של מתכשרים להוראה יוביל לצמצום הקשיים ולתכנון שיעורים מותאמים יותר. ממצא נוסף של המחקר מעיד על הצורך במרחבי זמן וחלל מותאמים ללמידה מסוג זה. חלוקה למרחבי למידה שונים וקרובים יחסית המתקיימים בחלל אחד יצרה קשיים הן למורות הן לחלק מהתלמידים. מסקנת החוקרות היא כי יש להטמיע את הגישה הבין-תחומית במערכת החינוך ובתנאי שתתקיים הכשרה ראויה לכך בקרב מתכשרים להוראה ומורים ותיקים. המאמר גם מלמד על הצורך בהתאמת סביבות הלמידה להוראה משתנה. ד"ר דפנה מלכה ופרופ' חנה שחר כתבו את המאמר השישי בגיליון: "קשרים בין מידת הקונסטרוקטיביזם בסביבות למידה לבין תפיסות ערכיות של תלמידים בבתי ספר על-יסודיים בישראל". עיקרו של המאמר הוא בחקר מקומו של בית הספר בהתפתחות הערכית של התלמידים – בתוך מציאות שבה הידע והמידע נגישים לכל אדם ובכל מקום ולאור קצב ההשתנות המהיר של הסביבה. החוקרות התמקדו בסביבות למידה קונסטרוקטיביסטיות המאפשרות אינטראקציות חברתיות-ערכיות בין מורים לתלמידים ובין תלמידים לבין עצמם, מתוך ההנחה הרואה במורים )ובתפיסותיהם הערכיות( חלק מרכזי בסביבת הלמידה הבית ספרית. במחקר נבדקו ערכים חברתיים של כבוד והגינות, אמינות, אכפתיות ואחריות, ולצידם תפיסות ערכיות יישומיות המתייחסות לתרומה לקהילה, להישגיות אישית ולמוטיבציה להתגייס לצבא ולמלא בו תפקיד משמעותי. החוקרות ביקשו לבדוק אם יתגלו הבדלים בין התפיסות הערכיות של תלמידים שלמדו שיעורים על פי הגישה הקונסטרוקטיביסטית לבין אלה שלמדו באופן מסורתי יותר. ממצאי המחקר מעידים כי תלמידים שלמדו בסביבות קונסטרוקטיביות ביטאו תפיסות ערכיות כלליות ברמה גבוהה יותר באופן מובהק בכל המדדים מתלמידים שלמדו בסביבות מסורתיות-פרונטליות. אשר לתפיסות ערכיות–יישומיות, לא נמצא קשר מובהק בין נתוני המורים ובינם לבין מידת הקונסטרוקטיביזם של השיעורים. המסקנה העולה מנתונים אלו, חרף ההבדלים ביניהם, תומכת בחיזוק סביבת הלמידה הקונסטרוקטיביסטית כסביבה המעודדת טיפוח התנהגות ערכית-כללית, שכן היא מייצרת שיתופי פעולה ושיח בין התלמידים לבין עצמם ובינם לבין המורים. הממצאים מעידים גם על הבדלים מובהקים הנובעים ממגדר התלמידים ומהערכתם העצמית כלומדים. החוקרות הופתעו לראות שבכל הקשור לקשרים בין מאפייני המורים לבין תפיסות ערכיות של תלמידים, המשתנה היחיד שלגביו נמצאה עוצמת קשר מובהקת היה ותק המורים. ממצא זה אינו עולה בקנה אחד עם ההצהרה שחינוך נועד להקנות ערכים ומחייב חשיבה מחודשת על מורכבותו של החינוך לערכים ועל סוכניו. ד"ר כרמית יוקל ופרופ' שלמה רומי כתבו על "תפיסת המארג הרגשי בבית הספר: השוואה בין תלמידים במצבי סיכון לתלמידים שאינם במצבי סיכון". במאמר נדון המושג המארג הרגשי המעמיד במרכז את הצרכים ההתפתחותיים הרגשיים-חברתיים של התלמידים. במחקרם התמקדו החוקרים בתלמידים בסיכון הנמצאים בסכנת נשירה ממערכת החינוך. על פי הספרות, בני נוער אלו תופסים את בית הספר כעוגן וכמקור תמיכה חשוב. עמדה זו מתחדדת במיוחד בתקופות של מציאות כאוטית ולחוצה, כפי שהייתה המציאות הישראלית בתקופה האחרונה סביב משבר הקורונה ואירועי מבצע "שומר החומות", שטמנו בחובם מצוקה נפשית וטלטלות רגשיות. החוקרים השוו עמדות של תלמידים בשתי קבוצות: תלמידים במצבי סיכון הלומדים במסגרות מיוחדות בבתי ספר רגילים או במסגרות פנימייתיות ייחודיות, ותלמידים שאינם במצבי סיכון ולומדים במסגרות רגילות. המחקר ביקש לעמוד על ההבדלים בין שתי הקבוצות ביחס למארג הרגשי הרצוי ולמארג הרגשי המצוי במוסדות החינוך שלהם. ממצאי המחקר חיזקו את הידע המצטבר בדבר תפיסת מקומו של בית הספר בקרב נוער בסיכון. הממצאים הראו באופן מובהק הבדלים בין תלמידים במצבי סיכון לתלמידים שאינם במצבי סיכון בתפיסת המארג הרגשי המצוי והרצוי, דהיינו שתלמידים במצבי סיכון תופסים את איכות המארג הרגשי המצוי בבית הספר כגבוהה יותר בהשוואה לתלמידים שאינם במצבי סיכון. עוד עולה מהמחקר כי תפיסת המארג הרגשי המצוי והרצוי גבוהה יותר בקרב תלמידים במצבי סיכון הלומדים במסגרת רגילה בהשוואה לתלמידים במצבי סיכון הלומדים במסגרות ייעודיות. ממצא זה מחזק את העמדה התומכת במסגרות המשלבות תלמידים בסיכון בבתי ספר רגילים כמסגרות הנוטות להעלות את דימויו של המתבגר, לשפר את תחושתו העצמית, את תחושת המסוגלות שלו ואת רווחתו האישית. תוצאות המחקר מחזקות את תפיסת תפקידם של מורים ואנשי הצוותים החינוכיים בקידום רווחתם הרגשית של מתבגרים ומדגישות את החשיבות של פיתוח ראייה כוללנית של צורכי התלמידים בקרב עובדי הוראה. החוקרים מצביעים על צורך בפיתוח השתלמויות בית ספריות ואחרות בנושאים כוללניים, דוגמת מאפייני נוער בסיכון, שיח רגשי, יצירת שייכות, פיתוח מסוגלות, הכלה וגבולות, המחנך כדמות משמעותית והעצמה אישית. מסקנות המחקר מחזקות את חשיבות בית הספר במתן מענה לצרכים ההתפתחותיים של המתבגרים. מסקנה זו חשובה במיוחד על רקע התחזקות ההוראה מרחוק והתפתחות מסגרות חוץ-בית ספריות והצורך לבחון את מרחב ההשפעה הבית ספרי ואת התפקידים החוץ-קוריקולריים שלו. המאמר הסוגר את הגיליון הוא מאמרו של ד"ר שוע אנגלמן: "חרדיות )רכה( במבחן השילוב – היחס לשילוב ולהכלה בקרב מורים ליטאים ומורים ספרדים במערכת החינוך החרדית". המחקר עוסק באחד הנושאים החשובים והמתפתחים ביותר במסגרות החינוך החרדי, שאלת שילוב תלמידים עם לקויות למידה והטיפול בהם. המחקר מדגיש את חשיבות הקשר בין תפיסות פדגוגיות ובין תפיסות תרבותיות, פילוסופיות ורעיוניות, ובאופן קונקרטי את האופן שבו תפיסות פדגוגיות צומחות, מתקבלות ומיושמות בהקשר תרבותי ישיר. העיסוק בחברה החרדית, חברה המוגדרת כשמרנית ומסתגרת, וההבחנה בין הזרם הליטאי לזרם הספרדי בה מעצים ומחדד נקודה זו. ממצאי המחקר מצביעים על הבחנה בין מורים ספרדים לבין מורים ליטאים ביחסם לשילוב, ועל גישה שמרנית של המורים הספרדים שנטו להתנגד להכלה ולתמוך בהשמת ילדים עם קשיי למידה במסגרות נפרדות. ממצא זה עומד בסתירה לתפיסת החברה הספרדית כסובלנית ורבגונית יותר מקרב החברות החרדיות. מסקנת המאמר היא כי תהליך השילוב הינו תהליך הוליסטי, מורכב ורב-תחומי בעל השלכות שונות – לעיתים מנוגדות – על רכיביו השונים. מסקנה נוספת היא כי אין לבחון את החברה החרדית כמכלול, אלא יש לנתח בנפרד כל אחד מהזרמים המרכזיים בה על פי מאפייניו הייחודיים. מסקנות אלו מלמדות על הצורך העמוק במחקרי עמדות קונקרטיים בתכנון המדיניות החינוכית, שיהיו נבדלים ומדייקים יותר ממחקרים כלליים על מאפייני תרבות וחברה, ומזהירות מפני התייחסות מכלילה רחבה מדי. מעבר להבנה עמוקה יותר של אחד התהליכים המשמעותיים שעוברת מערכת החינוך החרדית בעשור האחרון, המאמר מציע תפיסה גלוקלית של המחשבה הפדגוגית ומחדד את חשיבות הבסיס הפילוסופי-רעיוני של תהליכים חינוכיים. אנו מאחלות קריאה מהנה ומשמעותית, העורכות

עוד
תפריט