מבט השוואתי על דגמי שותפות אקדמיה-שדה המתקיימים במוסדות אקדמיים להכשרת מורים: תפיסות של בעלי תפקידים מהאקדמיה ומהשדה

אתגר מרכזי בהכשרת מורים הוא מציאת איזון בשותפות בין האקדמיה לבין השדה, כולל פיתוח מודלים שיממשו שותפות זו. מטרת המחקר הנוכחי היא לאפיין את שלושת דגמי השותפות המתקיימים במוסדות האקדמיים – המודל המסורתי, המודל אקדמיה-כיתה והמודל הקליני- ממוקד שדה. המחקר התבסס על 45 ראיונות עם בעלי תפקידים בהכשרה (מנהלי תוכניות הכשרה, מדריכים פדגוגיים ומורים מאמנים) ב-15 מכללות ואוניברסיטאות שבהן התוכניות פועלות, ובבתי ספר הקולטים את הסטודנטים להוראה. במסגרת הממצאים מוגדרת מהות השותפות, ומוצגות החולשות והעוצמות בכל אחד משלושת הדגמים. נמצאו הבדלים בין המודלים הנוגעים להגדרות התפקיד של המורה המאמן, למערכת היחסים בין הסטודנט להוראה לבין המורה המאמן, לתרומת ההתנסות המעשית לסטודנט להוראה וכן לזיקה בין הידע התאורטי לידע המעשי. נוסף על כך, עלו יתרונות וחסרונות בכל אחד מהמודלים הקשורים להיקף המרכיב ההתנסותי, לחיבורים בין השדה למוסד המכשיר ולתפקיד מנהל בית הספר בהכשרה. הממצאים מצביעים על הצורך במעבר למודל שהדגש שלו הוא קליני יותר, וכן על תרומת הקשר בין בעלי התפקידים השונים להצלחת ההכשרה להוראה.