מוכנותם ותגובתם של מורות ומורים בבתי ספר יסודיים ובחטיבות ביניים למשבר הקורונה- חסמים וגורמים שסייעו להתמודד עם המשבר

התפשטותה של מגפת הקורונה גרמה לכך שהלמידה בכל מערכת החינוך הישראלית הפכה מקוונת. בדוחות שחוברו לנוכח המצב החדש הזה, נמצאו כשלים במוכנותה של מערכת החינוך להתמודד עם השינוי המהיר בדרכי ההוראה בארץ ובעולם. המחקר המתואר במאמר זה ניסה לבדוק את מידת המוכנוּת של מורים בישראל למשבר הקורונה, ובעיקר להבין את הדינמיקות ואת היכולות אשר המורים התבססו עליהן כדי לתפקד בצורה מיטבית. במחקר רואיינו 22 מורות ומורים מבתי ספר יסודיים ומחטיבות ביניים בחינוך הממלכתי ובחינוך הממלכתי-דתי. שיטת המחקר הייתה פנומנולוגית: המשתתפים התבקשו לתאר את תפקודם, תחושותיהם והתמודדותם במהלך עבודתם בתקופת המשבר. עיבוד הנתונים נעשה באמצעות ניתוח תוכן קטגוריאלי שהתבסס על מתודולוגיית המחקר תאוריה המעוגנת בשדה. מהניתוח עלו שני מוקדי התייחסות מרכזיים. המוקד הראשון היה טכנו-פדגוגיה בבית הספר; מוקד זה התפצל לשני סעיפי משנה – מוכנוּת המורים בתחום הטכנו-פדגוגי ודינמיקות לצמצום הפערים הטכנו-פדגוגיים בין המורים. המוקד השני היה סביבות למידה המתמקדות בפיתוח מיומנויות בבית הספר; גם מוקד זה התפצל לשני סעיפי משנה – סביבות למידה דיגיטליות וסביבות למידה חוץ-כיתתיות. אחת ההמלצות המרכזיות של המחקר הייתה לחזק את המנהלים ואת שדרת הניהול שלצידם, להרחיב את סמכויותיהם ואת אחריותם בהיבטים שנבחנו במחקר, ולהעניק להם עצמאות פדגוגית וניהולית כדי להכין אותם בצורה מיטבית למצבי משבר.