מנהיגות הגננת בתקופת הקורונה: מאי-ודאות לפרקטיקות של דאגה ואכפתיות

המחקר המתואר במאמר זה בוחן את מנהיגוּת הגננת בעת מגפת הקורונה. הוא מתמקד בעשייתה ובהתמודדותה של הגננת עם המשבר והכאוס, שכן דמות חינוכית זו מצטיירת כעוגן של יציבות. בהתאם לכך המחקר ביקש לבחון את תפיסותיהן של העוסקות בחינוך ילדים בגיל הרך לגבי מנהיגותן המקצועית בתקופת מגפת הקורונה. ממצאי המחקר מתבססים על דיווחיהן של 74 מנהלות גנים וגננות העוסקות בחינוך ילדים בגיל הרך בישראל. דיווחים אלה מלמדים על מנהיגוּת חינוכית הסתגלותית אשר משתמשת בפרקטיקות מרובדות. הבולטת שבהן היא פרקטיקת הדאגה והאכפתיות; פרקטיקת מנהיגות זו משדרת יציבות ומחזקת את תחושת הביטחון הניהולי בקרב צוות הגן, ההורים, הילדים והקהילה. ייחודיותו של המחקר היא בחלוציותו ובהצגת נקודות מבט שטרם נחקרו דיין. אלו שופכות אור על תפיסתה המנהיגותית-מקצועית של הגננת, דמות חינוכית שהייתה צריכה לתפקד היטב גם בשעת החירום שיצרה המגפה.