סתירה והתנגדות: ביקורת על אידאל ה"הרמוניה" באידאולוגיות החינוך האינדיבידואליסטי
Contradiction and resistance: A critical study of the ideal of "harmony" as manifested in the individualistic ideologies of education
במאמר זה אבקש לבחון את הגיונו המיוחד של המודל הביקורתי בחינוך. חלקו הראשון עוסק בביקורת על יומרתו האידאולוגית של האינדיבידואליזם החינוכי ליצור מרחב פדגוגי נטול היררכיות ועל תפיסתו ההרמונית של אידאל “המימוש העצמי". בחלקו השני המאמר מבהיר את תפיסתו המיוחדת של המודל הביקורתי באשר לטבע האדם וחירותו; תפיסה זו מבוססת על המתח בין חיוב לבין שלילה, כמו גם על יכולתו של האדם לשמר את יסוד הסתירה המהותי עבורו באמצעות פעולות של התנגדות והזרה. לקראת סיום המאמר נדונות השפעותיה הפדגוגיות של עמדה אידאולוגית זו על החינוך בכלל ועל מקומו של בית הספר המוסדי בו בפרט.
The research presented in this article highlights the special ideological logic of the critical model in education. The first section criticizes the individuation ideology's claim to establish education on the positive terms of "freedom" and "self-realization". The second section attempts to clarify critical pedagogy's special concept of human nature and liberty. This concept is not defined in the positive terms of the harmony and reconciliation of elements (intrinsic/extrinsic, private/public, formal/informal), but rather in terms of a (negative) capacity to maintain the element of contradiction and dissonance that typifies the human condition. In conclusion, the article seeks to clarify how the radical logic of the embracement of contradiction can be translated into educational praxis.