על מורכבותו האידאולוגית של החינוך המיוחד
The ideological complexity of special education
המאמר מציג ממצאים של סינתזה תאורטית שערכנו בין שתי טיפולוגיות אידאולוגיות – זו של החינוך הכללי וזו של החינוך המיוחד. במאמר נבחנת התאמתן של ארבע מטא-אידאולוגיות פדגוגיות (סוציאליזציה, אקולטורציה, אינדיבידואציה והפדגוגיה הביקורתית) למודלים המקובלים בחינוך המיוחד (הסיעודי והרפואי, החינוכי-הומניסטי, האקולוגי ומודל לימודי המוגבלויות). מתוך הסינתזה מתבררת מורכבותו הפדגוגית והפוליטית של השיח האידאולוגי בחינוך המיוחד. ביטוייה של מורכבות זו נדונים באמצעות בחינת היתרונות והחסרונות הגלומים בכל מודל ובחינת השפעתם על אופיו של המוסד החינוכי (על הפער המתקיים בו בין הלכה ומעשה, על דפוס יחסי ההוראה הנגזרים ממנו ועל האפשרויות והסכנות הטמונות בו). בסופו של דבר המאמר מבקש לסייע למחנכים בחינוך המיוחד לנסח לעצמם ביתר בהירות את יסודותיה האידאולוגיים של תפיסתם החינוכית ולפתח כלפיה עמדה מושכלת ואף ביקורתית.
The paper presents a theoretical synthesis between two ideological typologies: general education and special education. It examines the correlation between four major ideologies of special education (the Biomedical Model, Functional and Environmental Models, the Oikoslogos Model, and the Sociopolitical Model) and four meta-educational ideologies (socialization, acculturation, individualism, and critical pedagogy). The synthesis reveals the complex ideological and political nature of special education. This complexity is discussed in the paper by means of an investigation of the advantages and disadvantages of each model and its potential impact on the educational institution. Ultimately, the paper seeks to assist special education teachers in formulating a coherent and critical pedagogical stance.