קווי התפתחות קוריקולריים במחשבת ישראל בחינוך הממלכתי-דתי בין השנים תש"ל-תשס"ב (2002-1970)
Curricular development lines in Jewish thought in the state-religious education system between 1970 and 2002
בקרב הוגי הדעות נודעה ללימוד מחשבת ישראל חשיבות רבה: ביכולתו לעצב את אישיות התלמיד ולפתח אצלו השקפת עולם וכן בכוחו להקנות מיומנויות חשיבה עצמאית וביקורתית וכלים להתמודדות אמונית בזמן אירועי משבר. לאור זאת קיימת ציפייה לשפע של יבול קוריקולרי בתחום – ולא היא. ספרי הלימוד והמאמרים שנכתבו עד כה מתאפיינים בדרך כלל בהעלאה על הכתב של ניסיון מעשי בהוראת מחשבת ישראל, אך אלה חסרי זיקה לידע בתחום תכנון ופיתוח תכניות לימודים, הקיים בישראל מאז שנות השבעים של המאה ה-20. חשיבות לימוד מחשבת ישראל מחד גיסא ודלות המחקר המדעי בחקר תכניות הלימודים בתחום מאידך גיסא מעלים את הצורך במחקר הנוכחי. במחקר נבדקו תכניות לימודים במחשבת ישראל במגזר הממלכתי-דתי בין השנים תש"ל-תשס"ב (2002-1970), הנמצאות על רצף קוריקולרי אחד, במטרה לברר מהן התמורות שהביאו לשינויים בתכניות אלו במהלך השנים, ומהם קווי הדמיון בין שיטות העבודה של כותבי תכניות הלימודים במחשבת ישראל לבין גישות שונות בארגון הידע. שיטות המחקר לאיסוף המידע היו איכותניות וכללו ניתוח מסמכים וראיונות עומק. עיבוד המידע התבסס על ניתוח תוכן של המסמכים ושל הראיונות. ממצאי המחקר העלו כי שני היבטים מבחינים בין התכניות, ושניהם נושקים לשתי שאלות יסוד בהוראת מחשבת ישראל. הראשון הוא דרך הוראת הטקסטים הלימודיים, והשני הוא מידת הרלוונטיות הרצויה של המקורות לתלמיד ויכולתו להבין לאשורה את שפתם. עוד נמצא כי בתכניות, שבפיתוחן נטלו חלק אנשי מקצוע ויועצים קוריקולריים, ניתן למצוא משקעים ממשנתם הקוריקולרית של טיילר (Tyler), שוואב (Schwab) וברונר (Bruner), שהנחו את כותבי התכניות בעבודתם. נוסף לזאת נמצא כי מאפיינים פוסט-מודרניים הם שחוללו שינוי קוריקולרי והביאו לכתיבתן של תכניות מעודכנות יותר.
Thinkers consider the study of Jewish thought to be of great importance for its ability to shape the student’s personality, develop a world perspective, and impart independent and critical cognitive skills. Hence, there is an unfulfilled expectation of an abundance of material pertaining to the domain. While the textbooks and articles that have been written thus far are usually epitomized by a practical attempt to teach Jewish philosophy, they lack a connection to the knowledge regarding the curriculum development and planning that have existed in Israel ,since the 1970s. The importance of studying Jewish thought, on the one hand and the paltry scientific curricula research into the domain, on the other, engender the need for the current study. The purpose of the latter is to analyze three Jewish ,thought curricula in the state religious education sector between 1970 and 2002 examining facets that led to changes in them during those years. The analysis will seek lines of similarity between the work methods of those writing Jewish thought .curricula and diverse approaches to organizing the knowledge The research methods for collecting information are qualitative and include content analyses of documents and in-depth interviews. The research findings indicate that two criteria affect the differentiation between the curricula, and both touch on two basic questions in teaching Jewish philosophy. The first criterion deals with the method of conveying the texts, and the second – with the desired degree of relevance of the sources for the student and his/her ability to truly understand their language. When professionals and curricular advisors participated in the preparation of programs, it is possible to detect residues of Tyler, Schwab, and Bruner’s curricular variables, which guided the writers in their work. Moreover, the post-modern period is considered to have instigated .curricular change, resulting in the preparation of more updated programs