דפים 64

שכתבו אורנה הייזמן וד"ר דורית טובין, בוחן את אחת השאלות המרכזיות בסביבות ההוראה החדשניות המבוססות על הסביבה הדיגיטלית: האם ההוראה משלבת את הטכנולוגיה המתקדמת בדפוסי ההוראה המסורתיים? או האם היא מתמודדת עם האתגר של פיתוח דרכי הוראה המנצלות את האפשרויות החדשות לקידום היחיד? מתברר שהתשובה אינה חד-ממדית. בסביבות הלמידה החדשניות מתפתחות אינטראקציות מגוונות, וההבחנה הדיכוטומית שוב אינה ישימה.

המאמר השלישי, ״הערכת תרומת תכנית התקשוב הלאומית לקידום עבודת המורים״, מאת ד"ר נגה מגן-נגר וד"ר תמר ענבל שמיר, בוחן בפועל את מידת השילוב ואת סוג השילוב של הסביבה החדשנית בדרכי ההוראה. מתברר שהתמונה אינה כה בהירה. נראה שקל יותר להכניס טכנולוגיה חדשנית לחדר הכיתה מאשר לשנות את דרכי ההוראה. ממצאי המחקר מלמדים שמרבית המורים עדיין משתמשים בטכנולוגיה כתוספת להוראה-למידה הקיימת, ואינם מיישמים שינוי עמוק ומהותי המוביל להוראה וללמידה מתקדמות ודיגיטליות, המאפשרות יישום למידה משמעותית. תהליך הטמעת הסביבה החדשנית בהוראה, או תהליך פיתוח דרכי הוראה חדשניות התואמות את האפשרויות החדשות, הוא תהליך רב-שלבי ואטי.

המאמר הרביעי, ״קול המון כקול שדי? עמדות מורים כלפי שימוש בוויקיפדיה״, שכתבה ד"ר חגית טל מישר, בוחן את תפיסת המורים לגבי השימוש בוויקיפדיה בהוראה. לית מן דפליג שהשימוש בפועל בוויקיפדיה שכיח, ואנציקלופדיה זו משמשת מקור מידע מרכזי הן למורים הן לתלמידים. למידה בסביבת ויקיפדיה יכולה להוות הזדמנות לרכישת מיומנויות הערכה ולצריכת מידע ממקורות אינטרנטיים. היא מזמנת הפעלת אסטרטגיות להערכת מידע ולחשיבה ביקורתית על תהליכי הפקת מידע. השאלה היא אם הוויקיפדיה אכן מנוצלת כמקור למידע או משמשת קרש קפיצה לפיתוח ידע, הבנה וביקורת. המחקר הנוכחי מעיד, בין השאר, על פערי ידע בהיכרות עם משאב זה ועל תת-ניצול שלו לצורכי למידה והוראה.

ד"ר אורנה לוין במאמר החמישי, ״׳שתישאר צעיר לנצח׳: פרופיל המורה הצעיר בספרות ובקולנוע״, פורצת אל עולם הקולנוע ואל הדמויות הספרותיות של המורות והמורים כדי לבחון את דמותם של המורה והמורה הצעירים. נראה שאתגר ההתמודדות עם הכניסה לחדר הכיתה, המפגש הבלתי-אמצעי הראשון עם קבוצת נערים ונערות בלתי-מוכרת, חוויית "הלם" המפגש הראשון של המורה עם התלמידים וחוויית התהייה והבדיקה של התלמידים "מה תכונת המורה והאופי של המורה שלפנינו"? מהווים קטליזטור חשוב לתשומת הלב המוקדשת למורה בכיתה, לדמות ה"חדשה", ה"צעירה" או ה"מתחילה", כאשר הדימויים של הטוב והראוי או התפיסות של המרגיז או המעצבן אינם משוחררים מסטראוטיפים.

במאמר השישי, ״כיכר מגן דוד – מקום של הפקרות: על הוראת הסיפור ׳אח קטן׳ מאת רונית מטלון מתוך תכנית הלימודים בספרות״, פותחת לנו ד"ר אסתי אדיבי-שושן צוהר מאתגר אל האופי הפוליטי של הדיון הפרשני-ביקורתי המשוקע במעשה החינוכי של הוראת הספרות. סיפורה של רונית מטלון "אח קטן" (1992), אשר נבחר להילמד כ'סיפור ממוקד' בשנת הלימודים תשע"ה, משמש במאמר כ"עדשת מיקוד" לדרך שבה יש לעסוק בטקסטים ספרותיים בבתי ספר. הכותבת מדגימה את למידת הסיפור תוך כדי הדגשת המושגים הפוליטיים אתיקה ואחריות כלפי האחר, כפי שעסק בהם הפילוסוף עמנואל לוינס, תוך דיון בנושאים העולים מתוך הסיפור, שאופן העיסוק בהם תואם את מאפייני הספרות המזרחית.

המאמר השביעי הסוגר את הגיליון, ״קווי התפתחות קוריקולריים במחשבת ישראל בחינוך הממלכתי-דתי בין השנים תש"ל-תשס"ב (2002-1970)״, שכתב ד"ר אריאל לוין, מתמודד באמצעות ניתוח טקסטואלי עם הפער העצום בין החשיבות של לימוד מחשבת ישראל, שביכולתו לעצב את אישיות התלמיד ולפתח אצלו השקפת עולם, להקנות מיומנויות חשיבה עצמאית וביקורתית וכלים להתמודדות אמונית בזמן אירועי משבר, לבין דלות היבול הקוריקולרי בתחום. באמצעות ניתוח תכניות לימודים במחשבת ישראל במגזר הממ"ד בין השנים תש"ל-תשס"ב נבחנת עוצמת הזיקה בין ספרי הלימוד שנכתבו לבין הידע בתחום תכנון ופיתוח תכניות לימודים, הידוע בישראל מאז שנות השבעים של המאה ה-20.

במדור "ספרים על שולחן המערכת" מציגה ד"ר עדנה ענבר סקירה של ספרו של פרופ' משה Self-Remaking – New Perspectives on Setting Out and Self-Direction ,דב כספי .(Translated by Vera Resnick-Weisz) כמו כן, מוצגים בקצרה חמישה ספרים שהגיעו לשולחן המערכת.