דפים 76

הן לתלמידים עצמם, חשוב לבחון דרכי פעולה נוספות להרחבת המסגרות, התחומים והזירות שבהם עשויים תלמידי בית הספר להיות פעילים ומעורבים, נוסף על מועצות התלמידים. אנו נוסיף כי חשיבות זו מקבלת משנה תוקף בתקופת הקורונה בעת הבידוד החברתי שבו היו שרויים רוב התלמידים בחטיבת הביניים ובחטיבה העליונה. המאמר השני, שכתבו ד"ר רונית חיימוב אלי ופרופ' ברברה פרסקו, "משתנים מנבאים של עמדות סטודנטים להוראה באשר ללימודי חובה בלשון", עוסק בנושא המטריד רבות ורבים מן המרצים המלמדים במכללות להכשרת מורים, והוא סוגיית שפתם המדולדלת של מורים ותלמידים והקושי שלהם להביע את עצמם בכתיבה ובדיבור באופן ראוי, תקני וכזה שהולם את הסיטואציה. המחקר בחן את תפיסותיהם של מתכשרים להוראה כלפי לימודי היסוד בלשון, שמוגדרים כיום לימודי חובה, תוך ניסיון לזהות מאפיינים ומשתני רקע המנבאים תפיסות אלו. ממצאי המחקר העלו שעמדות הסטודנטים כלפי לימודי הלשון כלימודי חובה הן בינוניות בלבד. עוד נמצא כי מידת החשיבות שהסטודנטים מעניקים לשפה תקינה של מורים, כמו גם מידת הערכתם את רמת הידע והשליטה שלהם בשפה, היו גורמים מנבאים של עמדות אלו. מסקנתן העיקרית של החוקרות היא כי על מנת לשפר את המצב, חשוב שהמרצים בקורסים בלשון לא יתמקדו רק בידע תאורטי רלוונטי אלא ידגישו גם את ההיבט החווייתי, וייתנו לסטודנטים כלים יישומיים התואמים את מציאות השפה העכשווית ואת חיי היום-יום של המורה לעתיד בבית הספר. מעניין יהיה לבחון סוגיה זו גם בעתיד, נוכח המתווה החדש בהוראה שנכנס בימים אלו למערכת הכשרת המורים – מתווה ודמני-ענבר, 2020 .על פי המתווה החדש, קורסי הלשון אינם מוגדרים יותר כקורסי חובה. הצורך בצמצום שעות, כפי שדורש המתווה, עלול להיות בעוכרי קורסי הלשון והשפה. את המאמר השלישי בגיליון זה, "גורמים דמוגרפיים, רגשיים-חברתיים וחינוכיים: חוסן אישי בקרב מורים מתחילים ומתמחים בהוראה מהחברה הערבית בישראל", כתבו ד"ר איהאב זבידאת, ד"ר וליד דלאשה וד"ר עבד אלרחמן ח'ליל. חשיבותם של חוסן נפשי והיבטים רגשיים- חברתיים הודגשו בשנים האחרונות, וביתר שאת בתקופת הקורונה, על ידי גופים בין-לאומיים כדוגמת ה-OECD .מחקר זה שנערך בישראל בקרב מורים חדשים בחברה הערבית, תורם תרומה רבה לידע שנצבר בתחום זה של חוסן נפשי של מורים. המחקר בחן את הקשר בין חוסן לבין משתנים דמוגרפיים שונים וכן את הקשר בין חוסן לבין גורמים רגשיים-חברתיים וחינוכיים, כגון תחושת אושר, חרדה חברתית, הימנעות חברתית ומוטיבציה בהוראה. ממצאי המחקר הראו שרמת החוסן גבוהה יותר בקרב מורים מתחילים לעומת מתמחים בהוראה, וכן שקיים קשר בין ותק בהוראה לבין חוסן אישי. קשרים מובהקים, אם כי חלשים, נמצאו גם בין רמת החוסן לבין הגורמים הרגשיים-חברתיים. כך למשל ככל שרמת האושר הסובייקטיבי גבוהה יותר רמת החוסן האישי גבוהה אף היא. מנגד, ככל שרמת החרדה וההימנעות החברתית גבוהות יותר כך יורדת רמת החוסן. מאחר שידוע כי מורים בכלל, ובעיקר אלו שבתחילת דרכם, חשופים למצבי דחק גבוהים שעלולים להוביל אותם לנשירה ממערכת החינוך, יש לתת את הדעת לסוגיות אלו ולהמשיך לחקור אותן ביתר שאת. תקופת הקורונה חידדה עוד יותר את הצורך בכך. המאמר הרביעי בגיליון הוא מאמרה של ד"ר רותם טרכטנברג מסלטון, " 'בואי נסכים שלא להסכים': מחלוקות פדגוגיות בין מורות בישראל – שכיחות, מאפיינים והשלכות". במאמר זה הכותבת בוחנת את השיח הפדגוגי של מורות שנערך תוך כדי למידה שיתופית בחדרי המורות. במאמר נבחנת המידה שבה שיח זה הוא אכן שיח פדגוגי פורה, דהיינו כזה שמסייע בשינוי תפיסות ובערעור על דרכי פעולה, ונחוץ עד מאוד לשם התפתחותן הפרופסיונלית של המורות. באופן ספציפי המחקר בחן את השכיחות ואת המאפיינים של מחלוקות פדגוגיות שעלו בקרב מורות בבתי ספר יסודיים ובחטיבות ביניים בעת מפגשי קהילה לפיתוח מקצועי. בניגוד למחקרים קודמים, ממצאי המחקר הצביעו על שכיחות גבוהה של מחלוקות בשיח המורות ועל אופיין הפורה של מחלוקות אלו שבלטו בהתמקדות בפדגוגיה. ממצאים מעודדים אלו הובילו את כותבת המאמר להמליץ על שילובה של למידה מפורשת שכזו במסגרות להכשרה ופיתוח מקצועי של מורות. הכשרה זו צריכה לשלב בתוכה כלים לניהול שיח על מנת לתמוך בהתפתחות של מחלוקות פוריות. המאמר החמישי בגיליון הוא מאמרה של ד"ר ליאורה נוטוב, "אפיון תפיסות של מורים את יחסי הכוחות בכיתה במהלך חקר שיתופי של מורים ותלמידים". מאמר זה בא לערער על המבנה המסורתי של ההוראה שבו המורה הוא בעל הידע והסמכות, להדגיש את מקומה וחשיבותה של למידת חקר בהוראה וכן את הצורך במתן אוטונומיה מקצועית רבה יותר למורות, שתאפשר להן להציב יעדי למידה בשיתוף התלמידים. במאמר מתואר מחקר שבחן תהליכים תפיסתיים שעברו 12 מורות המלמדות מתמטיקה בבית ספר יסודי, במהלך חקר שיתופי שביצעו עם תלמידיהן בנושא מתמטי שהמורות לא הכירו קודם. ממצאי המחקר העלו כי במהלך למידתִ החקר השיתופי השתנו יחסי הכוחות בכיתה. כוחן של המורות עומעם במקצת, מה שאפשר להן לגלות עניין מחודש בחקר אותנטי של נושא מתמטי וגם להתפנות כדי לשמוע את קולם של התלמידים. בעקבות החקר השיתופי שינו המורות את תפיסותיהן כך שיוכלו להתאים את עצמן לתהליכי הלמידה והבניית הידע בכיתה.המאמר האחרון בחלק זה של הגיליון הוא מאמרו של פרופ' יאיר זלטנרייך, "מחלקת החינוך כבוררת: סכסוכים בבתי ספר בגליל בשנות העשרים של המאה ה-20 ."סכסוכים אלו שהתגלעו בקרב המורים בגליל היו על רקע מתחים חברתיים ותרבותיים, כגון מאבקי סמכויות ומתחים שבין חילוניות לדתיות. דווקא מהלכי הבוררות שנקטה מחלקת החינוך של ההנהלה הציונית הגבירו את המתחים במקום למתן אותם. במאמרו הכותב שופך אור על התנהלותם של גופי המנהל החינוכי העברי בראשית דרכם תוך כדי בחינת הנסיבות למחלוקות, הגורמים המעורבים, הדינמיקה שנקטה מחלקת החינוך בניהול הבוררות, האינטרסים שפעלו מאחורי הקלעים והמידה שבה להחלטות היה אכן תוקף ממשי. המאמר נסמך על שלושה סכסוכים שונים שהמשותף להם הוא העתקתו של מתח חברתי בתוככי החברה האיכרית למתח במישור האישי. דבר זה הוביל את מחלקת החינוך להיגרר לדון במערכות שגלשו מתחום החינוך לתחום האישי והרגשי, אך זו, לטענת הכותב, העדיפה גישה אינסטרומנטלית ומערכתית בעודה דוחקת את מצוקות הפרט ומתעלמת מעולמותיו הרגשיים. ארבעת המחקרים בחלקו השני של הגיליון בוחנים את מהלך הכניסה להוראה. תקופת הכניסה להוראה היא תקופה רגישה. בתחילת שנות האלפיים שיעור הנשירה של מורים בחמש השנים הראשונות לעבודתם היה גבוה מ-%50 במדינות רבות )2014, Craig .)על פי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה )2019 ,)שיעור העזיבה של מורים בשלוש השנים הראשונות לעבודתם מתקרב ל-%20 .הנזק הנגרם בשל תופעת הנשירה הוא רב, שכן היא תורמת למחסור במורים, מביאה לבזבוז של משאבים אישיים וציבוריים ומגבירה את החשיפה של תלמידים למורים חסרי ניסיון )2017, Allsop & Newberry .) מניעת הנשירה תלויה בגורמים רבים. המרכזיים שבהם הם התנסות מעשית אינטנסיבית ומונחית במהלך ההכשרה להוראה )2014., al et Ingersoll ,)תמיכה רגשית ומקצועית של מנהל בית הספר וצוות המורים )2019., al et Thomas; 2011, Strong & Ingersoll )ומינוי של מורים חונכים )2017, Lane-Spooner; 2011, Strong & Ingersoll .) השנה הראשונה לעבודתם של מורים מתחילים בישראל מוגדרת כשנת התמחות. בשנה זו המתמחים נדרשים לעבוד בהיקף של שליש משרה לפחות, להשתתף בסדנת התמחות ולקבל ליווי של מורה חונך. באמצע השנה ובסופה המתמחים עוברים תהליך הערכה. אלה שעומדים בו בהצלחה מקבלים רישיון לעסוק בהוראה. בשנה השנייה המורים המתחילים ממשיכים להשתתף בסדנה ולקבל ליווי – אך בהיקף מצומצם יותר. בסוף השנה השנייה מתקיים תהליך הערכה נוסף שבסיומו מתאפשרת קבלת קביעות. מורים חדשים שמעוניינים בכך יכולים להמשיך ולקבל ליווי גם במהלך השנה השלישית )זילברשטרום, 2013 .) בתחילת קיומה של תוכנית ההתמחות, סדנת ההתמחות פעלה במוסד אקדמי ואילו החונכות התקיימה בבתי הספר, כך שהיה נתק בין שני אופני התמיכה. הגישה שאפיינה את החונכות הייתה היררכית. תפקידיו של החונך, כמורה מומחה, כללו תמיכה רגשית ומקצועית במורה המתחיל לצד הערכה וביקורת )שץ אופנהיימר ואח׳, 2014 .)בשנים האחרונות מכון מופ"ת שותף לקבוצה של מכללות אשר מבקשות לקדם את הגישה השיתופית לחונכות וקליטה. על פי הגישה הזו, מתקיימים קשרים של שיתוף פעולה ולמידה הדדית בין בעלי עניין שונים לטובת קליטה מוצלחת של מורים חדשים: משרד החינוך, הרשות המקומית, מנהלים, בעלי תפקידים מקרב הצוות החינוכי )יועצים, רכזי שכבה ומקצוע(, מורים עמיתים, חונכים ומורים מתחילים. הגישה השיתופית מדגישה את העובדה שלצד הצורך בתמיכה, מורים מתחילים מביאים איתם תחומי עניין וחוזק. מתן ביטוי לתחומים הללו מספק תמיכה בצורכי האוטונומיה והמסוגלות העצמית של המורים החדשים, מגביר את תחושת השייכות שלהם לבתי הספר הקולטים ),Deci & Ryan 2017 )ומאפשר לקדם את בתי הספר ולא רק להסתגל אליהם. האיחוד האירופי תמך בהטמעת המודל השיתופי באמצעות שני מענקים של התוכנית אראסמוס פלוס. הענקת המענק עבור השנים 2016–2019 יועדה להקמת חממות למורים מתחילים )il.ac.macam.project-proteach://https ,)דהיינו הקמת סדנאות למתמחים ולמורים חדשים שמתקיימות בבתי הספר או ביישובים שמשתתפי החממות נקלטים בהם. שאר בעלי העניין בקליטה משתתפים במפגשי החממות ובוועדות ההיגוי שלהן לפי הצורך. המענק השני, לשנים 2020–2022 ,תומך בהכשרת חונכים בהתאם למודל השיתופי )//:https org.promentors .)ארבעת המחקרים שמסוקרים להלן בוחנים, כאמור, את הכניסה להוראה משתי נקודות מבט: חונכים ומורים מתחילים. את המאמר הראשון, "התפתחות פרופסיונלית של מורים חונכים: השוואה בין שתי מסגרות חונכות", כתבו ד"ר רינת ארביב אלישיב, ד"ר מיכל לוי-קרן, ד"ר אביגיל צברי וד"ר עודד מקדוסי. החוקרים בדקו תפיסות של חונכים והשוו בין מסגרות מסורתיות לשיתופיות מבחינת המניעים של המורים החונכים לקבלת התפקיד, ההיבטים המקצועיים והארגוניים הכרוכים בעבודתם והתרומה של החונכות להתפתחות המקצועית שלהם. שלושת המאמרים האחרים עוסקים בנקודת המבט של מורים מתחילים. המאמר: "מאפיינים בית-ספריים בשנת ההתמחות התורמים לשביעות רצונם של מורים מתחילים ולהישארותם במערכת החינוך" נכתב על ידי פרופ' רות זוזובסקי, ד"ר רינת ארביב אלישיב ופרופ' סמדר דוניצה-שמידט. המאמר מציג מחקר כמותי רחב היקף שנוגע לקליטת מורים בהתאם לתפיסה המסורתית. הוא בוחן את ההשפעה של התמיכה הארגונית, המקצועית והרגשית שמורים מתחילים מקבלים מגורמים שונים בבתי הספר הקולטים: המנהל, המורים הממונים, החונכים והעמיתים, על שביעות רצונם של מורים מתחילים ועל הישארותם בהוראה. לעומתו, המאמר: "העצמת קולם של מורים מתחילים באמצעות מודל החממה של קהיליית פרוטיץ׳: חקר מקרה מנקודת מבט תרבותית" הוא חקר מקרה איכותני, שנכתב על אחת החממות שנתמכו על ידי האיחוד האירופי. כותבי המאמר הם ד"ר חיה קפלן, בשמת בר-נדב ואיימן אלהוזייל. במאמר נבחנים הביטויים של עבודה מערכתית שנמצאו בחממה ובבית הספר, ותרומתה של החממה לבית הספר ולתחושת השייכות, המסוגלות והאוטונומיה של המורים המתחילים. המחקר הוא ייחודי משום שהוא נערך בחברה הבדואית, חברה שבה תפיסות מסורתיות המכבדות סמכות והיררכיה היו עשויות לפגוע בהתייחסות שוויונית ומעצימה כלפי מורים מתחילים. נועל את הגיליון המאמר: successful from learning-full half glass the at Looking״ ״teachers novice of cases׳ integration and development( להסתכל על החצי המלא של הכוס – למידה ממקרי הצלחה של התפתחות והשתלבות של מורים מתחילים(. כותבי המאמר הם טל פלבסקי, ד"ר צפריר גולדברג ופרופ' לילי אורלנד-ברק. המאמר בוחן את תהליכי הכניסה להוראה מנקודת המבט של מורים שסיימו את התהליך בהצלחה והשתלבו בבתי ספר. כל ארבעת המאמרים מדגישים את החשיבות של תכלול הגורמים התומכים בקליטה: מתן הזדמנות למורים מתחילים לבטא את תחומי החוזק והכישורים הייחודיים שלהם, יחסים שוויוניים עם עמיתים שיש בהם עזרה הדדית ושייכות לקהילה מקצועית, מנהלים מתעניינים ותומכים שמעניקים גיבוי וחונכות איכותית.